להתלהב מהחיים: על נבטים ועוד

בני הקטן אלחנן, שואל אחת לכמה שבתות: אמא, מתי יהיה לי יום הולדת?ואז אנו חוגגים לו עם עוגת-השבת והרמה על כסא.

אמא, מתי יהיה לי יום הולדת?
אמא, מתי יהיה לי יום הולדת?

ובעצם, כל אחד מאיתנו חוגג יום הולדת, בכל יום. אנחנו קמים ליום חדש, עם מלאי של כוחות שקיבלנו ליום הזה…

את הנשמה הפקדנו ערב קודם לצחצוח ומירוק והיא חזרה אלינו, בלי טעות בכתובת, בלי שריטות ובלי פגיעות פח, חזרה צחה וצלולה וחדשה ליום חדש חדש. יום מלא באפשרויות נהדרות, והזדמנויות לשמחה.

אתמול הלכתי בין הכרמים שליד ישובי, באוויר הצח והנקי שלאחר הגשם. איזה כייף. הרגשתי כמו מליונרית. אני יכולה לנשום, איזה כייף. הרגליים שלי נושאות אותי, נהדר. אני נושמת אויר צח וטהור, נקי נקי עם ריח של אדמה רטובה. איזה עושר!

יש בי מבוע אינסופי של יצירה מחשבה והתבוננות. בכל אחד מאיתנו יש, ככה ה' ברא אותנו. ואנחנו פה במסע. מסע שמתחיל כשאנחנו עטופים ומוגנים ברחם, וממשיך פה בעולם חשופים לכל מה שיעבור עלינו, לטוב או לרע. נכון, שאנחנו בתוך גוף, אך מה שנוסע במסע הוא משהו ממש לא חומרי. לאני שלנו אין גבול.

תמיד מאלף להתבונן על תינוקות. המבט מלא הפלא שלהם על העולם. הדרך הישירה בה הם מביעים את חוסר שביעות רצונם, כשמשהו חסר להם. הרצון לחקור ולהתנסות בכל דבר. הדרך שבה הם מקבלים כל כשלון כחלק בלתי נפרד מהלמידה. יכולת המחילה והסליחה שלהם…לפעמים אני חושבת הסיבה שאנו כמבוגרים לא זוכרים הרבה מתקופת הילדות המוקדמת היא שכשהיינו ילדים קטנים, נתנו לכל יום לחלוף, ופתחנו יום חדש ממש. כפשוטו. בלי מטענים…

כמבוגרים, אלה יכולות שאנחנו לומדים מחדש, אם ברצוננו לחיות את החיים בשמחה.

 

אגב לימוד חדש…

סוף סוף למדתי משהו שרציתי מזמן, להנביט דברים….

 

נבטים חמודים, לא?
נבטים חמודים, לא?

קרובת משפחה התעקשה איתי שזה ממש פשוט, אזרתי אומץ, ניסיתי, והצלחתי! והאמת, זה ממש מרגש לראות קיטניה יבשה שלפתע נובט בה ניצוץ חיים, ולדעת שעל ידי כמה פעולות באמת קלות, שידרגתי את המאכל שלי בכל כך הרבה ערכים תזונתיים ובריאות….

והסוד: מים ומסננת.

אז הנה הוראות ההנבטה:

שוטפים את הקטניות, ומשרים במיכל עם מים שמכסים אותם בערך 1 ס"מ מעל הגובה שלהם. השלב הזה לוקח בערך יממה. אחר כך שוטפים ומניחים במסננת עם חורים קטנים. וכל יום שוטפים 3 פעמים ביום ופעם ביום משרים לחמש דקות.

 

לא צריך לכסות!

קטניות שנובטות מהר: עדשים. (אחרי ההשריה כבר תראו התחלת נביטה)

מש תוך יומיים, ושאר הקטניות עוד איזה יום יומיים.

הנה כמה מתכונים…

המתכון הראשון הוא למג'דרה עם מש. אפשר להכין  גרסה עם עדשים כמובן.

הנה המג'דרה
הנה המג'דרה, עם עדשים ובורגול גס

אפשר להגיש מעל אורז, קינואה, או הכי קל: להשרות בורגול גס לשעתיים שלוש ולסנן, זה יוצא מצוין.

מטגנים 2 בצלים להזהבה, מוסיפים את המש (המונבט) מטגנים ומסיפים מים עד סנטימטר מעל העסק. מבשלים על אש בינונית גבוהה עד לריכוך ומתבלים באבקת מרק בטעם עוף (לא חובה) מלח פלפל כמון וכורכום. מבשלים עד שהכל רך, מדי פעם צריך להוסיף מים.

המתכון השני הוא למרק ירקות שילדים אוהבים. (בדוק!)

הסוד: קוצץ לקוביות (זה שעושה את הסלט קוביות קטנות קטנות…)

קוצצים בקוצץ את הבצל, מטגנים אותו בשמן. מוסיפים ירקות שגם עברו קיצוץ באותו קוצץ. לפי דרגת הקושי. הנה הצעה מהקשה אל הקל: גזר, סלרי, קישוא, תפוח אדמה, בטטה דלורית ודלעת.

מרק ירקות שילדים אוהבים
מרק ירקות שילדים אוהבים

(תכלס', אני מכינה מאיזה ירקות שיש בבית) מוסיפים מים עד גובה הירקות ונבטי מש, ומבשלים עד שהכל רך. מתבלים (אבקת מרק בטעם עוף ומעט מלח, קצת כורכום ואנחנו מסודרים.) יש משהו בקיצוץ שנותן טעם מיוחד למרק וגם מקצר את זמן הבישול. הילדים שלי משוגעים על המרקים האלה. (לאותו מרק עם עדשים במקום המש אני מוסיפה עלה דפנה, רסק עגבניות וכמון).

אם הכנת את  המרק או את המג'דרה אשמח שתשתפי אותי…

תגובות יתקבלו בברכה….

(שלא ארגיש בודדה כאן מול המחשב…)

תגובות

תגובות

One thought on “להתלהב מהחיים: על נבטים ועוד”

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: