על התמכרות ועוגיות שוקולד צ'יפס

אני מודה ,

אני מכורה.

מכורה לפלאפון.

וזה עצוב לי, וזה משהו שאני רוצה לשנות אבל כרגע השלב הראשוני זה להודות שאני מכורה.

בודקת ווטסאפים,

מעלה סטטוסים לפייסבוק

בכל יום ראשון אני משדרת חי מהנייד "מבסוטה לייב" אפילו שבכל פעם הוא אומר שהשידור חלש וקוטע אותי… (חייבת למצוא פתרון אחר לעניין…)

אולי זה אחד הדברים שהחיוביים שיש,

משתפת טיפים לשמחת חיים.

אם הכלי הזה היה כולו שלילה היה הרבה יותר קל

אז לא הייתי משכנע את עצמי ב1:00 לפנות בוקר,

שהתגובה שלי המעודדת העמוקה למישהי בפייסבוק באמת חשובה..

לפעמים הבן שלי פשוט נוגע לי בפנים ומסובב אותם לעברו כדי שאניח למכשיר ואתייחס למה שהוא אומר.

והכי גרוע

באמת התחתית של התחתית שהגעתי אליה, זה שהתמכרתי למשחק.

מאז שיש לי את הטלפון לא התקנתי משחקים, כי אז זה הפך לטלפון של הילדים.

פעם התקנתי פרוט נינג'ה כדי להעביר את הזמן לבן שלי בטיפול שיניים..ולאחר שראיתי כמה זמן זה גוזל ממני הסרתי אותו.

ולמשחק הזה ידעתי במבט ראשון שאתמכר.

הרי זה משחק לעיצוב הבית.

עולם דמיוני שבו יש לי תקציב לעצב חדרים..

כמה מרהיב כמה יצירתי כמה מפתה.

בכל יום יש אתגר חדש, במקום כלשהו בעולם, עם תמונת חוץ של נוף הנשקף (עלאק) מהבית.

וריהוט חדש, שאני זוכה בו כשהחדרים שלי מקבלים ציון גבוה.

בהתחלה לקח לי כמה זמן להבין איך המשחק פועל.

ניתן "לרכוש ריהוט" ואז מקבלים 5 פריטים מאותו סוג.

כל חדר מעוצב בערך כספי כלשהו, שמצטבר ומעלה אותי שלב ופותח בפני עוד אביזרים לבית.

תמונה, עציץ או פרחים..

עולם של יופי ושקר

סוחף

ואני

לא מצליחה ממש לעצור.

זה לא נורא

בין לבין אני אומרת לעצמי, ויודעת שזה לא ככה.

יש אתגרים שיקרים לי מדי אז אני מניחה להם.

מנסה לתת לעצמי להיכנס למשחק בתור פרס פעם ביום, וגם זה לא כ"כ הולך.

אין בי כרגע תובנות חכמות מדי על העניין הזה

רק להעלות את המודעות.

התמכרות זה לא נחמד.זאת אומרת המשחק נחמד מאוד, הוא עונה על הרבה צרכים שלי: אסטטיקה, יצירתיות, עיצוב וכאלה, אבל את מה שהוא גוזל ממני אין דרך להשיב.

המשחק הוא  רק תחליף ליצירה האמיתית שרוצה לפרוץ ממני אל החיים.

אז עכשיו, אני כותבת על האפליקציה

ומסירה אותה מהפלאפון.

תחזיקו לי את האצבעות שלי שלא אחזיר אותה!!

טוב, הסרתי את האפליקציה.

ועכשיו אפשר להתמכר לעוגיות הנפלאות האלו…

עוגיות שוקולד צ'יפס טעימות עם שמן, ללא מרגרינה.

לבערך 40 עוגיות גדולות למדי

מרכיבים

  • 2 ביצים
  • 3/4 כוס סוכר לבן
  • 3/4 כוס סוכר חום (כהה רגיל, לא דמררה)
  • 3/4 כוס שמן
  • 1כפית תמצית וניל
  • 1/2 2 כוסות קמח
  • 3/4 כפית אבקת אפייה
  • 3/4 כפית סודה לשתייה
  • 1 כפית מלח
  • 1 חבילת שוקולד מריר קצוץ (אפשר כמובן להשתמש בשוקולד חלב או לבן, אבל אז העוגיות יהיו חלביות) או כוס שוקולד צ'יפס.

אופן ההכנה

  1. מחממים את התנור ל-180 מעלות. משמנים או מרפדים בנייר אפייה את תבנית התנור.
  2. שמים בקערה את הביצים ו-2 סוגי הסוכר וטורפים (אפשר במיקסר או ביד, עם כף גדולה).
  3. מוסיפים את השמן והווניל, ומערבבים עד שהתערובת אחידה לגמרי (זה ייראה שמנוני וג'יפה בהתחלה אבל אל דאגה, התערובת תתאחד).
  4. מוסיפים את שאר המרכיבים, למעט השוקולד, ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה.
  5. מקפלים ביד את השוקולד הקצוץ לתוך התערובת (התערובת תהיה די סמיכה ועלולה להעמיס על המיקסר).
  6. בשלב זה יש לכם שלוש אופציות: לאפות מיד, לקרר במקרר כשעה כדי שתוכלו ליצור כדורים אחידים ואסתטיים, או לתרגל דחיית סיפוקים ולהכניס את הבצק למקפיא בצורת גליל, עטוף היטב, ואז לחתוך ממנו דיסקיות.
  7. יוצרים כדורי בצק בידיים (אם הבצק קורר) או גושישי בצק עם כף (אם הבצק בטמפרטורת החדר) ומניחים בתבנית במרווחים של 2 ס"מ לפחות. אין צורך לשטח את הבצק, הוא ישתטח בזמן האפייה.
  8. אופים כ-8 דקות, עד שהעוגיות זהובות.

 

העוגיות האלה רכות ונעימות מבפנים ופריכות מבחוץ, בהנחה שמוציאים אותן מהתנור בזמן. אם תאפו אותן עוד דקה או שתיים תקבלו עוגיות פריכות לגמרי.

המתכון מבוסס על הבלוג: בישול בזול. אצלי עוגיות כאלה = נחמה.

 

תגובות

תגובות

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: