אז זהו, שלא! ממש לא חייבת לעבוד קשה כדי לשמוח. שמחה זה הטבע שלנו. כל מה שאני צריכה לעשות, זה להרפות מהמילה צריכה. במקום להגיד לעצמי: אני עכשיו צריכה לעבוד על עצמי כדי להיות שמחה, אני פשוט שואלת, מה משמח אותי עכשיו? מה בא לי? ומקשיבה על אמת. הרי פעם כשהיינו ילדות קטנות, היה לנו הכי קל בעולם לשמח את עצמנו: בא לי להסתכל על העננים. איזה יופי! בא לי לרקוד במעגלים עם שמלה מתנפנפת.. בא לי לשחק עם חברה, בא לי לטייל… הילדה הקטנה שבפנים לא רק שלא נעלמה או יצאה לפנסיה, היא משתוקקת שתשאלי אותה ויש לה מלא רעיונות איך לשמוח. מה דעתך לתת לה פעם ביום איזה חיבוק ולשאול אותה: מה ישמח אותך היום?

ואם במקרה היא עונה לך: בא לי להכין עוגת גבינה ממש טעימה וקלה, אז הנה המתכון האידאלי!!

עוגת גבינה ממש קלה להכנה

ומרשימה ביותר! אני באמת לא מבינה למה נשים טורחות כל כך קשה בדרך כלל. ובמיוחד בשנים שחג ושבת קרובים ממש…ובמיוחד כשיש עוגת גבינה קלה להכנה כמו זו. עוגת גבינה פירורים של אחותי. (קלאסיקה לחג השבועות.)

לבסיס:

200 ג ביסקוויטים: מכוסחים לפירורים (מעבד מזון) אמא שלי משתמשת בבישקוטים. אפשר גם לוטוס.
75 ג חמאה מומסת
1/4 כוס סוכר (האמת שיש בסקוויטים שיש בהם מספיק מתיקות שלא צריך את התוספת הזו)
מערבבים הכל יחד, שומרים בצד חלק מהתערובת ואת השאר מהדקים לתבנית.

מילוי:

1 שמנת מתוקה,1 פודינג וניל,חצי כוס סוכר, חצי כוס חלב, 500 גרם גבינה לבנה.

להקציף את השמנת מתוקה, סוכר, פודינג וחלב יחדיו. להוסיף את הגבינה ולהמשיך להקציף, עד שנוקשה כמעט.

שמים את התערובת על בסיס הביסקוויטים

שמים את הפירורים ששמרנו מעל ויאללה למקרר לכמה שעות טובות….

 ראיתם כמה קל? למה, למה לעבוד קשה? תשאירו לכם זמן לנשום! (ולחסל את העוגה…)

הפוסט חייבת לעבוד קשה? הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

ככה זה: אני כמו מראה. שקופה לגמרי.
אפשר לראות עלי את מצב הרוח
בדרך כלל רואים עלי את השמחה.
לרוב האנשים זה עושה טוב, יש כאלה זה מפריע להם:
על מה את כל כך מבסוטה, הא?
גם כשאני למטה
יש אנשים סביבי קולטים.
מה עובר עלייך?
רואים שאת לא כרגיל…
ואני, שלא תמיד אפילו יודעת להגיד לעצמי מה עובר עלי כרגע,
מהנהנת, אומרת, עובר עלי
וממשיכה הלאה.
בתור מאסטרית לשמחה, יש לי רגעים
שעובר עלי.
בשפה של ברסלב: "עובר עלי מה שעובר…"
גם אני מוצאת את עצמי בוכה וכואבת
לפעמים
כל התפיסה והעולם שלי מתהפכים לגמרי
ואני בטוחה שהגעתי לנקודת שפל וחושך
הכי חשוכה
(עד לשפל הבא)
אז מה ההבדל, בין לעבור תקופות של כאב ושל קושי
ועדיין להיות מאסטרית לשמחה לבין סתם להיות בדיכאון?

הנקודה היא
וזה עכשיו ישמע מה זה תמים אולי,
שה' איתי בכל מצב.
שגם כשאני מרגישה פצועה כואבת בוכה
יודעת שמי שנתן לי את הסיטואציה
זה ה' יתברך
ולכן
לא רק שזה לטובתי, אלא שמתוך החוויה הזו
בוודאי תהיה צמיחה ועליה.
דוד המלך בתהילים אומר.:
'שפכי כמים ליבך- נוכח פני ה'
זה לא סתם לשפוך את הלב, זה לפתוח את כל הכאב
נוכח האהבה של האל.
ואז, זה כמו לבכות על הכתף הכי אוהבת בעולם
עיניים שרואות ומבינות ויודעות את הסוף הטוב של הסרט
עוד לפני שאני הגעתי לקטע הזה..

ועוד משהו שמתברר
כשאני במצבים של קושי
ואני יוצאת להליכה ומדברת עם הפרטנר שלי, ריבונו העצום,
תוך כדי הליכה ודיבור
הוא נותן לי תובנות
שיורדות אל עומק הנשמה ומפילות אסימונים
כמו התובנה שהייתה לי הבוקר:
הסתכלתי על הפרפרים שבדרך,
ושמעתי את המשפט בתוכי:

'מי רוצה לחלום איתי?'

והבנתי,
שאני אישה של חלומות,
וכל מי שרוצה להציע לי משהו
או לתת לי יד לשינוי
צריכה להבין שמדובר פה באשה של חלומות
שקודם כל תהיי מוכנה לחלום איתי
ואז לראות איך אנחנו גורמות לחלומות
להתרחש במציאות.

אז כן, עובר עלי משהו.
וחוצמזה אני בעשיה ברוכה, מכינה את הקורס "אמא מבסוטה"
ומתקדמת עקב בצעד אגודל, (כמעט סיימתי.. תכף השקה!)
וגם
ממשיכה להיות קוסמת של בריאות ושמחה,
מטפלת באנשים עם אנרגיות טובות,
מביאה לחיים שלהם מוצרים שעושים חיוניות בריאות ושמחה,
(וגם שפע…)

כי אני יודעת גם לשים בצד את מה שעובר עלי
ולהיות צינור למה שרוצה לעבור דרכי
כמו: שמחה אהבה אור בריאות ושפע….

ואני כל כך מודה
לבורא המדליק הזה
שעשה אותי בדיוק כך
הכי הכי כייף להיות מחוברת אליך.

זהו, זה מה שיצא לי

מוזמנות להגיב.

הפוסט מה עובר עלייך? הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.