שנרצח ע"י מחבלים בעודו נועל את דלתות חדר האוכל בישיבה בעתניאל ומציל אנשים רבים.

את הכותרת : יום הזיכרון או הדיכאון העניקה פרחיה לראיון כי היא ממש מתנגדת לאופי הדיכאוני שבו מונצח ומשודר היום הזה.

(ברובו.. מתחילים לראות ניצנים של כיוון שונה… למשל בסרטון על אלחי טהרלב הי"ד שנרצח לפני פחות מחודש, בנה של בת שכבתי בחורב, אביטל.

מודגש הכיוון של העשיה החיובית וההנצחה המעצימה…)

מזמינה את כולכם לצפות בראיון. לנוחיותכם גם קישור לצפיה ביוטיוב: http://bit.ly/2oWRFxD

הפוסט יום הזיכרון או יום הדיכאון? הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

ישב אצלי בבית על הכסא ואמר: כל הדברים הרעים שקורים, לא יסתירו את העובדה שאנחנו בתקופה גדולה.

גם התקשורת שמראה לנו רק את החושך.. שום דבר לא יעזור

אנחנו בתקופה גדולה.

וכשהלכתי להעביר את הסדנה שלי :'מבסוטה מהחיים'  היום בבית אל

וראיתי כיכר משגעת, בתים. ילדים משחקים…

שוב חזרה הוודאות, שהאור הרבה יותר גדול מהחושך.

וכן, זה מאוד מאוד כואב,

הלב נקרע עם כל חיים שנגדעים באכזריות,

ועדיין האור יותר גדול מהחושך.

עוד מעט חנוכה ואנחנו נקראים היום יותר מתמיד

להרבות באור.

לעשות טוב אחד עם השני

לחייך יותר ולצחוק יותר… כן דווקא עכשיו.

כי אנחנו בידיים הכי טובות שרק אפשר. אחד הדברים בהם אני הכי אוהבת להרבות אור זה להשתתף בקמפיינים של מימון המונים, לפרויקטים שאני מאמינה בהם.

יש רק עוד כשבוע ימים לפרויקט הנהדר: גוונים של מתוק אז קדימה חברה' בואו תעזרו לחבר'ה הלאה לעשות עוד טוב לנוער בסיכון…אל תתמהמהו: תשתתפו ואפילו במעט, כמו שאומר הרב גודלבסקי: גם מעט זה טוב!!

לחצו כאן כדי לתרום!!! וגם לקבל תשורה טעימה…

והנה המסר שהדר בוכריס ה' ינקום דמה כתבה לעצמה ואני חושבת שכולנו יכולים לאמץ לעצמנו. מתחת לתמונה הבאתי את הטקסט המלא.

"אני אוהבת את החיים. את הכל פשוט אוהבת.

אוהבת את הטבע, אוהבת לצחוק, אוהבת לרקוד.

אוהבת את מה שאין וגם את מה שיש. מבינה שהכל לטובה.

מזמנת לחיי את מה שאני צריכה ומברכת על מה שהוא למעלה נותן.

מאמינה שיש קארמה טובה. אני אוהבת אנשים ומעדיפה את הטובים שביניהם.

לדעת שהכל עובד. שהכל לא במקרה כך קרה.

זאת תמיד לעצמי מזכירה. זו החלטה.

לנשום עמוק נו… אז מה

אוהבת את הלבד, את האלוקים הקטנים שמדבר אלי מתוכי. אוהבת את המחוות הקטנות של היום יום. לנסות לחיות את העכשיו כמה שיותר. מחפשת את רגעי האושר הקטנים. אוהבת את היצירה, את האמנות, את הנשמה שבדברים. מוזיקה, טבע, בגדים.

אוהבת ללא מטרה, פשוט אוהבת.

אוהבת את הים, את הרוח, את קול הגלים. אוהבת את השקיעה ואוהבת את עצמי במראה. זה הגוף שקיבלתי. והוא מתנה.

אוהבת את עצמי נקודה."

הפוסט אנחנו בתקופה גדולה…וכל החושך הזה לא יסתיר לנו את האור. הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

הטוב הרע והמכוער

יש סרט כזה שהאמת אף פעם לא ראיתי. מערבונים זה לא הקטע שלי. אבל הכותרת, כל כך נכונה בעיני.

 לכאורה, יש בעולמינו טוב, רע ומכוער. ויש כמובן גם עוד גוונים של סבל ויופי. אבל, הכל שקר.

חוץ מהטוב המוחלט, הכל שקר. מה שנראה לנו מכוער, הוא רק כי העיניים שלנו עדיין לא הסתגלו והמוח שלנו לא מבין. וכך גם לגבי הרוע. בלתי נתפס. בלתי מובן. אבל באמת, בשורש, הכל טוב.

כי יש תמונת על.

יש בקרה , יש מנהל כללי, שרוצה רק בטובתנו. האישית והכללית. וישנם מהלכים, בלתי מובנים, כואבים, שאנו עוברים, ועדיין, העולם הוא טוב והחיים טובים. וגם המוות הוא חלק מזה.

כששחיתי אתמול בבריכה, היו לי רק חמש דקות לשחות והחלטתי ליהנות מכל רגע. שחיתי עם חיוך ענק וראש מעל המים כי לא מצאתי משקפת. מכרה אמרה לי : מה את כל כך מבסוטית? ועניתי לה שהחיים טובים.

אני חוזרת מנוף איילון, אמרה, (מניחום אבלים) והחיים שם לא נראים כל כך טובים.

ואף על פי כן, עניתי, החיים טובים.

זה שהחיים יפים,וטובים, לא אומר שהם לא כואבים.

לידה זו אחת ההתרחשויות הכי מדהימות ויפות שיש. יצא לי ללוות כמה לידות ובכל פעם התפעמתי מן התהליך. אך כידוע, זהו אחד התהליכים הכי כואבים שיש.

התבלבלנו. הוטענו לחשוב כי היופי והטוב אינם כרוכים בסבל או בכאב, וההיפך הוא הנכון.

התהליכים הכי יפים בחיים שלנו נולדים מתוך מקומות של יגע , כאב וסבל.

אנו חותרים למצוא להם משמעות, למצוא גם בהם את הטוב שצפון בהם, את המסר שמחביא לנו שם בורא העולם. ואנו מגלים את היופי במה שנראה לנו קודם כמכוער.

דווקא המוות מעצים בעיני את החיים. נותן משמעות לכל רגע . עוזר לנו להעריך את היקרים לנו שעדיין לצידנו, כי אנו יודעים ששום דבר (כרגע לפחות,) לא נמשך לנצח.

לבי עם המשפחות היקרות של גיל-עד נפתלי ואיל, שמראות לנו את מה שידע דוד המלך: גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירע רע, כי אתה עימדי.

ותודה לכל עם ישראל, שנרתם בכל הדרכים להטות את הכף חובה לכף זכות, אני בטוחה שהעוצמות שנתגלו בעם עוד תמשכנה בעזרת ה' ועוד ישפיעו המון טוב עלינו.

לעכשיו למשהו שונה לגמרי…

נכון שקיץ וחם ולא יודעים כבר מה להכין לארוחת ערב? צהריים שתהיה ארוחה קלה גם בהכנה וגם לאכילה.

גיליתי את הטורטיות. נכון אפשר להכין בבית ויום אחד בטח אגיע לזה אבל כרגע מפאת חוסר זמן, אני משתמשת בקנויות.

מה אפשר לעשות איתן?

הן נהדרות בתור בסיס לפיצה.

אפשר למרוח גבינת שמנת או באפלו, לשים סלמון מעושן וירקות חתוכים לגפרורים, לגלגל ולחתוך מאוד טעים בתור חטיף במגש אירוח.

אותו תהליך ניתן לעשות עם מילוי סלט טונה, סלט ביצים וכד'.

 אפשר גם להקפיץ בשר או ירקות למלא, לגלגל ולאכול, בתור ארוחת ערב שבת לא שיגרתית.

אתן כאן שני מתכונים טעימים מאוד. (טעים גם ללא הטורטיה…היא עולה 4 נקודות לקטנה ו6 לגדולה בשומרי משקל)

מלית בשר טחון:

1 בצל קצוץ דק.

1 קילו בשר טחון

מלח פלפל לתיבול אפשר גם חצי כפית א. מרק בטעם עוף.

מטגנים את הבצל במעט שמן עד שמזהיב, מוסיפים את השר ומטגנים עד שמאפיר וכ8 דקות אחר כך.

מלית חזה עוף

גוזרים עם מספרי מטבח את החזה עוף לפיסות קטנות . ומשרים בחלבון ביצה.

חותכים בצל קטן לחצאי טבעות דקות. מכינים רצועות מירקות : גמבה, פלפל צהוב, גזר, כרוב…

מטגנים את הבצל להזהבה. מוסיפים שן שום כתושה.

מוסיפים את הירקות, ואחרי כ4 דקות מוסיפים את העוף. כשהעוף מלבין, שמים כף רוטב סויה, וכפית אץ מרק בטעם עוף.

מוודאים שהעוף מוכן ומגישים.

הפוסט הטוב הרע והמכוער הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

נכון שעכשיו ממש קשה, ופעולת החיוך היא כמו משהו מכני, כמו תלבושת,
אבל ברגע שאני מחייכת, אני מאשרת שיש על מה, שיש בורא. שיש טוב בעולם. שאנחנו חיים והחיים ממשיכים. שהשמש ממשיכה לזרוח, שאנו בתהליך של גאולה עם כל העליות וירידות של התהליך הזה.
במה אני יכולה לתרום למצב?
לחייך.

הפוסט לשמוח גם עכשיו. הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.