זו לא טעות כתיב שהעורכת היקרה צריכה לתקן, קראתם נכון. בנוסף לבגדים ולנעליים וכל זה, אני לובשת חיוך. אני שמה אותו על הפנים, בדיוק כמו שאני שמה איפור. ואני הולכת ברחוב ומחפשת מי עוד מחייך… אני אוהבת במיוחד ללבוש את החיוך כשאני מחכה לטרמפים. אני מחייכת לכל מי שחולף על פני, גם אם הוא לא טורח לעצור או אפילו להאט.

אני יודעת מה אתם חושבים לעצמכם, מחורפנת, האשה. אם היא באמת שמחה, הרי שהיא לא חיה במציאות, או יותר גרוע, היא לא באמת שמחה, רק משחקת אותה.

ואתם יודעים מה, יש בזה משהו! אני באמת בוחרת, לא לחיות במציאות האוטומטית שהשכל שלנו מכתיב. אני ממש משתדלת, אפילו מזייפת שמחה, כי זה כל כך יותר טוב לי, ולכל סובבי.

ובעצם, השכל הזה, שמלא ביקורת ויודע עד כמה רע פה בעולם, מי אמר שהוא צודק?

להיות בנאדם מלא אור ושמחה זו קודם כל החלטה.

מפתיע?

אנו רגילים לחשוב, ששמחה זו תגובה. קיבלתי משהו טוב, אני שמחה,  עצר לי טרמפ, קניתי לי משהו שהייתי צריכה,- אני שמחה, אבל שמחות מן הסוג הזה, ממלאות חיסרון, וכדרכם של חסרונות, ברגע שאחד מתמלא, אזי, חיסרון אחר מתייצב וממלא את מקומו.

תתבוננו בילדים קטנים, האם הם זקוקים לסיבה לשמוח?

למה תינוק קטן מתגלגל מצחוק סתם כך ומוצא שעשוע ועניין בכל דבר? כשאנו גדלים, פתאום מופיעים האויבים הגדולים: השיעמום, והבדידות. לפתע אנו משוכנעים שאנו זקוקים למשהו מעבר לעצמנו על מנת לשמוח.

ואני טוענת, שהכח לשמוח מצוי בתוכנו. יש לנו גישה מעשית אל השמחה.

דבר ראשון צריך כמובן לבחור. האם אני מאנשי האור או החושך?

אם אני מאנשי האור, עלי ללבוש את המדים של אנשי האור: החיוך. ברוך ה' גם חיוך לא אמיתי עושה את העבודה, וזה בדוק מחקרית. פרויקט מחקר באוניברסיטת וויין (2010) בחן את הבעת הפנים של שחקני בייסבול בקלפי משחק מלפני 1950. נמצא שרוחב החיוך יכול לנבא את אריכות החיים של השחקן. אלה שחייכו בתמונה חיו בממוצע כמעט 80 שנה לעומת אלה שלא חייכו וחיו בממוצע 72.9 שנים.

לפני כמה שבועות פגשתי בתחנת הרכבת בירושלים, את יהודה פסחוביץ', איש בגיל שיבה, וניהלנו שיחה עמוקה על החיים. דיברנו על כמה השמחה חשובה, כמה קל לכעוס, ואיך שהוא לא מוכן להשכיר לכעס חדר אצלו בבית…

יהודה הוא משורר, שמדפיס, מנקד, ומוציא לאור בעצמו את שיריו והוא שיתף אותי בכמה מהם. להלן דוגמית:

"ארשת פנים יביעו.

חייך, והסיבות יגיעו."

עכשיו, משסוף סוף הגיע החורף, יש לנו סיבה טובה לחייך, ברוך ה' זכינו לגשמי ברכה, ואפילו שלגים.

ובחורף, אין כמו מרק, פשוט אין. מחממם את הלב ואת הגוף.

המרק הבא, הוא מרק מדהים בפשטותו, וטעים ממש כמו במסעדה.

מרק ברוקולי מוקרם.

מצרכים:

חבילת ברוקולי של בודק/כרובית וברוקולי

ליטר חלב, 50 גרם חמאה, 2 כפות גדושות קורנפלור, מלח, כף גדושה אבקת מרק בטעם עוף. אפשר גם שמנת מתוקה אחת להוסיף. מלח לפי הטעם.

את הברוקולי שמים בקערה עם מים מהברז עם 2 כפות סודה לשתיה. (זה מנטרל את הגזים) בערך 15 דקות ומסננים.

בינתיים שמים בסיר  גדול את שאר המרכיבים, מערבבים על אש גבוהה (כל הזמן לערבב) כשמתחיל להסמיך מוסיפים את הברוקולי. מבשלים עד שהברוקולי רך, וטוחנים הכל בבלנדר מקל. מי שרוצה יכול להוסיף שמנת מתוקה בשלב זה ולחמם את המרק מעט שוב.

כשאני אפתח מסעדה, זה יהיה אחד ממרקי החורף שירוצו אצלנו…

הפוסט לובשת חיוך הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

טעם של בית

אין כמו מילים קצרות אלה לתאר את הרגשתי בימים אלה. יום לפני הלידה, יצאתי עם הילדים לגן החיות. טיילנו התפעלנו ונהנינו. למחרת כבר ביליתי מעל 12 שעות בחדר לידה. מזל שאת הביקור בגן החיות הספקתי לעשות לפני!

יש לנו בן קטן ומתוק ומתברר שאף הוא שייך למשפחת היונקים. כמו הקופיפים הקטנים בגן החיות, גם הוא צמוד אלי, אבל להבדיל נותן פה ושם מרווחים בהם אני יכולה להתלבט האם כדאי לקום, לחזור לישון, לאכול? וכמאמר השיר: מה כדאי לעשות לפני ומה אחרי?

מה שברור הוא שהמציאות של אחרי שונה מאוד מהלפני. פלא פלאים שהיה בתוכי 9 חודשים יצא לאוויר העולם וכבר אדם חדש וסקרן, שממלא כל לב באהבה כלפיו.

אז אני לא יודעת מה לעשות לפני ומה אחרי, אני רק יודעת שיש בי עכשיו הרבה רצון טוב ואהבה, לצד השתוללות הורמונאלית שבה אני יכולה לתלות את מצבי-הרוח הפחות נעימים המגיחים מפעם לפעם בתקופה זו. זו לא אני, אלה ההורמונים… איזה כייף!

 זה ישמע שטותי אולי, אבל כרגע ההנאה הגדולה שלי היא להתגלגל מצד לצד במיטה, ולגלות שאין לי הר של בטן שמפריע לעשות את הדבר הפשוט הזה.

אז ברוך ה' יש לי המון דברים קטנים וגדולים להודות עליהם, ואני מרגישה ממש מבורכת. ואם במקרה תשמעו ממני איזה קיטור, זו לא אני, אלה ההורמונים, זוכרים?

 מרק בריאות.

 המתכון הזה, אני קוראת לו מרק בריאות כי הוא השיב את נפשי כשהרגשתי מאוד רע בסוף ההיריון. יש בו טעם של חורף, טעם של בית, טעם של אמא אפילו שאמא שלי הפרטית אף פעם לא הכינה אותו ומי שביצע את ההוראות והכין את המרק היה למעשה בעלי, האבא.

אני שרבטתי לו את ההוראות על פתק הוא מילא אותן ככתבן.

המרק מבוסס על מתכון שנתנה אורנה נריה יוגב באינטרנט ואני "עשיתי לו וריאציה…" וכפי שתראו, המתכון בהחלט מזמין אלתורים שכאלה.

 מרק בריאות:

מצרכים:

 4 גזרים קלופים וחתוכים לקוביות

מספר חתיכות סלרי אמריקאי( כרפס)

 2 בצלים בינוניים קצוצים

שמן לטיגון.

4 תפ"א קלופים, חתיכת דלעת קלופה ,4 קישואים: כולם חתוכים לקוביות

כחצי כוס גריסי פנינה שרויים (השרינו איזה חצי שעה) ושטופים

קילו גרונות הודו. (אנחנו הוצאנו ישר מההקפאה)

כף וחצי מלח גס ( אפשר להסתפק בכף אחת זה יוצא די מלוח ככה אבל טעים….),

 אופן ההכנה:

בסיר לחץ:

מטגנים את הבצל והגזר להזהבה. מוסיפים את הסלרי ומטגנים יחד עוד כמה דקות. מוסיפים את שאר המצרכים, מים כדי כיסוי, סוגרים את הסיר ומביאים לרתיחה. כשרותח מנמיכים אש ומבשלים עוד 20 דקות וזהו. המרק מוכן.

מצוין לחולים ועוד יותר לבריאים…

אלתורים: לא חייבים תפ"א קישואים ודלעת. אפשר לעשות עם קטניות או שעועית מושרית במקום גריסים, וכן הלאה…

הפוסט מרק בריאות! הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.