הטוב הרע והמכוער

יש סרט כזה שהאמת אף פעם לא ראיתי. מערבונים זה לא הקטע שלי. אבל הכותרת, כל כך נכונה בעיני.

 לכאורה, יש בעולמינו טוב, רע ומכוער. ויש כמובן גם עוד גוונים של סבל ויופי. אבל, הכל שקר.

חוץ מהטוב המוחלט, הכל שקר. מה שנראה לנו מכוער, הוא רק כי העיניים שלנו עדיין לא הסתגלו והמוח שלנו לא מבין. וכך גם לגבי הרוע. בלתי נתפס. בלתי מובן. אבל באמת, בשורש, הכל טוב.

כי יש תמונת על.

יש בקרה , יש מנהל כללי, שרוצה רק בטובתנו. האישית והכללית. וישנם מהלכים, בלתי מובנים, כואבים, שאנו עוברים, ועדיין, העולם הוא טוב והחיים טובים. וגם המוות הוא חלק מזה.

כששחיתי אתמול בבריכה, היו לי רק חמש דקות לשחות והחלטתי ליהנות מכל רגע. שחיתי עם חיוך ענק וראש מעל המים כי לא מצאתי משקפת. מכרה אמרה לי : מה את כל כך מבסוטית? ועניתי לה שהחיים טובים.

אני חוזרת מנוף איילון, אמרה, (מניחום אבלים) והחיים שם לא נראים כל כך טובים.

ואף על פי כן, עניתי, החיים טובים.

זה שהחיים יפים,וטובים, לא אומר שהם לא כואבים.

לידה זו אחת ההתרחשויות הכי מדהימות ויפות שיש. יצא לי ללוות כמה לידות ובכל פעם התפעמתי מן התהליך. אך כידוע, זהו אחד התהליכים הכי כואבים שיש.

התבלבלנו. הוטענו לחשוב כי היופי והטוב אינם כרוכים בסבל או בכאב, וההיפך הוא הנכון.

התהליכים הכי יפים בחיים שלנו נולדים מתוך מקומות של יגע , כאב וסבל.

אנו חותרים למצוא להם משמעות, למצוא גם בהם את הטוב שצפון בהם, את המסר שמחביא לנו שם בורא העולם. ואנו מגלים את היופי במה שנראה לנו קודם כמכוער.

דווקא המוות מעצים בעיני את החיים. נותן משמעות לכל רגע . עוזר לנו להעריך את היקרים לנו שעדיין לצידנו, כי אנו יודעים ששום דבר (כרגע לפחות,) לא נמשך לנצח.

לבי עם המשפחות היקרות של גיל-עד נפתלי ואיל, שמראות לנו את מה שידע דוד המלך: גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירע רע, כי אתה עימדי.

ותודה לכל עם ישראל, שנרתם בכל הדרכים להטות את הכף חובה לכף זכות, אני בטוחה שהעוצמות שנתגלו בעם עוד תמשכנה בעזרת ה' ועוד ישפיעו המון טוב עלינו.

לעכשיו למשהו שונה לגמרי…

נכון שקיץ וחם ולא יודעים כבר מה להכין לארוחת ערב? צהריים שתהיה ארוחה קלה גם בהכנה וגם לאכילה.

גיליתי את הטורטיות. נכון אפשר להכין בבית ויום אחד בטח אגיע לזה אבל כרגע מפאת חוסר זמן, אני משתמשת בקנויות.

מה אפשר לעשות איתן?

הן נהדרות בתור בסיס לפיצה.

אפשר למרוח גבינת שמנת או באפלו, לשים סלמון מעושן וירקות חתוכים לגפרורים, לגלגל ולחתוך מאוד טעים בתור חטיף במגש אירוח.

אותו תהליך ניתן לעשות עם מילוי סלט טונה, סלט ביצים וכד'.

 אפשר גם להקפיץ בשר או ירקות למלא, לגלגל ולאכול, בתור ארוחת ערב שבת לא שיגרתית.

אתן כאן שני מתכונים טעימים מאוד. (טעים גם ללא הטורטיה…היא עולה 4 נקודות לקטנה ו6 לגדולה בשומרי משקל)

מלית בשר טחון:

1 בצל קצוץ דק.

1 קילו בשר טחון

מלח פלפל לתיבול אפשר גם חצי כפית א. מרק בטעם עוף.

מטגנים את הבצל במעט שמן עד שמזהיב, מוסיפים את השר ומטגנים עד שמאפיר וכ8 דקות אחר כך.

מלית חזה עוף

גוזרים עם מספרי מטבח את החזה עוף לפיסות קטנות . ומשרים בחלבון ביצה.

חותכים בצל קטן לחצאי טבעות דקות. מכינים רצועות מירקות : גמבה, פלפל צהוב, גזר, כרוב…

מטגנים את הבצל להזהבה. מוסיפים שן שום כתושה.

מוסיפים את הירקות, ואחרי כ4 דקות מוסיפים את העוף. כשהעוף מלבין, שמים כף רוטב סויה, וכפית אץ מרק בטעם עוף.

מוודאים שהעוף מוכן ומגישים.

הפוסט הטוב הרע והמכוער הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

נכון שעכשיו ממש קשה, ופעולת החיוך היא כמו משהו מכני, כמו תלבושת,
אבל ברגע שאני מחייכת, אני מאשרת שיש על מה, שיש בורא. שיש טוב בעולם. שאנחנו חיים והחיים ממשיכים. שהשמש ממשיכה לזרוח, שאנו בתהליך של גאולה עם כל העליות וירידות של התהליך הזה.
במה אני יכולה לתרום למצב?
לחייך.

הפוסט לשמוח גם עכשיו. הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

חטופים.

כשאתם מתבוננים בתמונה הזו, עם יד על הלב, מה אתם מרגישים?

לחץ? דאגה? כאב? עצב? האשמה? אשמה?

בקיצור, משהו ממגוון הרגשות השליליים העומדים לרשותנו?

ואולי, אנחנו יכולים לגייס רגשות אחרים ומחשבות שונות?

אני רוצה לספר לכם סיפור.

כשאחותי הייתה פצועה במצב אנוש בפיגוע לפני 13 שנים,

הגעתי לבית החולים, ושם כאשר נפגשתי עם אמא, היו בפיה דיבורים, איזה אסון זה, איזה נורא, וכיוצא בזה.

מיד אמרתי לה, אמא, דניאל בניתוח, במצב אנוש, מה שהיא זקוקה לו כעת הן מחשובת טובות ואופטימיות! שנדע שהיא תצא מזה ותצא טוב! אנחנו חייבים לשדר לה שאנחנו מאמינים שרק טוב הולך להיות פה!

כמובן שהתפללנו כל הלילה, נתנו צדקה ואמרנו תהילים, עד שהניתוח הסתיים לפנות בוקר.

זה מה שיהודים עושים במצבים כאלה.

ובסוף: (לא נשאיר אתכם במתח) ברוך ה' בניסי ניסים זכינו לערוך לה מסיבת הודיה כשבועיים לאחר הפיגוע כשהשתחררה לאשפוז יום, הולכת , מדברת, זוכרת, מנגנת, שום דבר מכל זה לא היה מובן מאליו לאחר פגיעה מוחית….

הנקודה בסיפור הזה היא לא שתפילות עוזרות, (הן עוזרות אבל לא תמיד לעניין שעליו התפללנו וכיוונו)

אלא שהמחשבות שלנו חשובות ויש בכוחנו לחשוב מחשבות טובות ומועילות.

גם למשפחות החטופים, רוח של יאוש לא תעזור ולא תנחם.

רק רוח גדולה של תקווה , של אופטימיות, של ראיה בעיני רוחנו את הבנים שבים בשמחה הביתה, בריאים ושלמים, זה משהו שלא רק יעשה טוב לעצמינו ולסובבים אותנו, אלא אף יכול להשפיע לטובה על כל המצב.

שיעורי בית: הביטו שוב על התמונה

ודמיינו את מסיבת ההודיה של החטופים…

הפוסטים בפייסבוק של תודה לה' של כל הגולשים

והשמחה הגדולה בעם ישראל….

תמחאו כפיים חזק חזק! תשירו בקול גדול….

על ידי ניגונים ומחיאת כף מתמתקין כל הדינים!

הפוסט חטופים הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.