יוסי קדמי בספרו "להפוך לאמן  השינוי בקו הזמן"

מביא את המילים הנפלאות האלו שאמר צ'רלי צ'פלין ביום הולדתו ה70.

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי

מאת צ`ארלי צ`אפלין
צ'ארלי קרא את השיר במסיבת יום הולדתו ה- 70 ב – 16 לאפריל 1959

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי הם רק אזהרות שאני חי כנגד האמת שלי.
היום אני קורא לזה "אותנטיות".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
הבנתי כמה זה יכול לפגוע במישהו כאשר אני מנסה לכפות עליו את השאיפות שלי, אפילו שידעתי שזה לא הזמן ושאותו אדם עדיין לא מוכן ואפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני קורא לזה "כבוד".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים והתחלתי לראות שכל מה שסביבי מזמין אותי לצמוח.
היום אני קורא לזה "בגרות".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
הבנתי שבכל הנסיבות אני נמצא במקום הנכון, ובזמן הנכון, ושהכל קורה בדיוק ברגע הנכון. כך שיכולתי להירגע.
היום אני קורא לזה "בטחון עצמי".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
חדלתי לגנוב מעצמי את הזמן שלי, הפסקתי לתכנן פרוייקטים אדירים לעתיד.
היום אני עושה רק את מה שמביא לי שמחה ואושר, דברים שאני אוהב לעשות ושגורמים ללב שלי להריע, ואני עושה אותם בדרכי שלי, ובקצב שלי.
היום אני קורא לזה "פשטות".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
שחררתי את עצמי מכל מה שאיננו בריא עבורי, מאכלים, אנשים, דברים, מצבים וכל דבר שמשך אותי מטה והרחק מעצמי.
בהתחלה קראתי לזה "אגואיזם בריא".
היום אני יודע שזו "אהבה עצמית".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
הפסקתי להשתדל להיות תמיד צודק
ומאז אני טועה פחות מהזמן
היום גיליתי שלזה קוראים "צניעות".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי רק את הרגע הזה, המקום בו הכל מתרחש.
היום אני חי כל יום, יום אחר יום,
ולזה אני קורא  "הגשמה".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה להפריע לי ולגרום לי להיות חולה.
אבל כאשר התחברתי לליבי, מוחי הפך לבן ברית יקר ערך
היום אני קורא  לקשר הזה "חכמת הלב".

איננו חייבים עוד לפחד מוויכוחים, מעימותים או מכל סוג של בעיות עם עצמנו ועם אחרים.
אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם ומתוך השברים שלהם נולדים עולמות חדשים.
היום אני יודע שזה "החיים"! 

אני ממש התרגשתי. אם גם אתם התרגשתם אנא שתפו וכתבו לי תגובה….

הפוסט כאשר התחלתי לאהוב את עצמי הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

בקשה קטנה… מצא חן בעינייך? אנא שתפי!!

הפוסט מבסוטה בסוכה הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

ובעצם, כל אחד מאיתנו חוגג יום הולדת, בכל יום. אנחנו קמים ליום חדש, עם מלאי של כוחות שקיבלנו ליום הזה…

את הנשמה הפקדנו ערב קודם לצחצוח ומירוק והיא חזרה אלינו, בלי טעות בכתובת, בלי שריטות ובלי פגיעות פח, חזרה צחה וצלולה וחדשה ליום חדש חדש. יום מלא באפשרויות נהדרות, והזדמנויות לשמחה.

אתמול הלכתי בין הכרמים שליד ישובי, באוויר הצח והנקי שלאחר הגשם. איזה כייף. הרגשתי כמו מליונרית. אני יכולה לנשום, איזה כייף. הרגליים שלי נושאות אותי, נהדר. אני נושמת אויר צח וטהור, נקי נקי עם ריח של אדמה רטובה. איזה עושר!

יש בי מבוע אינסופי של יצירה מחשבה והתבוננות. בכל אחד מאיתנו יש, ככה ה' ברא אותנו. ואנחנו פה במסע. מסע שמתחיל כשאנחנו עטופים ומוגנים ברחם, וממשיך פה בעולם חשופים לכל מה שיעבור עלינו, לטוב או לרע. נכון, שאנחנו בתוך גוף, אך מה שנוסע במסע הוא משהו ממש לא חומרי. לאני שלנו אין גבול.

תמיד מאלף להתבונן על תינוקות. המבט מלא הפלא שלהם על העולם. הדרך הישירה בה הם מביעים את חוסר שביעות רצונם, כשמשהו חסר להם. הרצון לחקור ולהתנסות בכל דבר. הדרך שבה הם מקבלים כל כשלון כחלק בלתי נפרד מהלמידה. יכולת המחילה והסליחה שלהם…לפעמים אני חושבת הסיבה שאנו כמבוגרים לא זוכרים הרבה מתקופת הילדות המוקדמת היא שכשהיינו ילדים קטנים, נתנו לכל יום לחלוף, ופתחנו יום חדש ממש. כפשוטו. בלי מטענים…

כמבוגרים, אלה יכולות שאנחנו לומדים מחדש, אם ברצוננו לחיות את החיים בשמחה.

אגב לימוד חדש…

סוף סוף למדתי משהו שרציתי מזמן, להנביט דברים….

קרובת משפחה התעקשה איתי שזה ממש פשוט, אזרתי אומץ, ניסיתי, והצלחתי! והאמת, זה ממש מרגש לראות קיטניה יבשה שלפתע נובט בה ניצוץ חיים, ולדעת שעל ידי כמה פעולות באמת קלות, שידרגתי את המאכל שלי בכל כך הרבה ערכים תזונתיים ובריאות….

והסוד: מים ומסננת.

אז הנה הוראות ההנבטה:

שוטפים את הקטניות, ומשרים במיכל עם מים שמכסים אותם בערך 1 ס"מ מעל הגובה שלהם. השלב הזה לוקח בערך יממה. אחר כך שוטפים ומניחים במסננת עם חורים קטנים. וכל יום שוטפים 3 פעמים ביום ופעם ביום משרים לחמש דקות.

לא צריך לכסות!

קטניות שנובטות מהר: עדשים. (אחרי ההשריה כבר תראו התחלת נביטה)

מש תוך יומיים, ושאר הקטניות עוד איזה יום יומיים.

הנה כמה מתכונים…

המתכון הראשון הוא למג'דרה עם מש. אפשר להכין  גרסה עם עדשים כמובן.

אפשר להגיש מעל אורז, קינואה, או הכי קל: להשרות בורגול גס לשעתיים שלוש ולסנן, זה יוצא מצוין.

מטגנים 2 בצלים להזהבה, מוסיפים את המש (המונבט) מטגנים ומסיפים מים עד סנטימטר מעל העסק. מבשלים על אש בינונית גבוהה עד לריכוך ומתבלים באבקת מרק בטעם עוף (לא חובה) מלח פלפל כמון וכורכום. מבשלים עד שהכל רך, מדי פעם צריך להוסיף מים.

המתכון השני הוא למרק ירקות שילדים אוהבים. (בדוק!)

הסוד: קוצץ לקוביות (זה שעושה את הסלט קוביות קטנות קטנות…)

קוצצים בקוצץ את הבצל, מטגנים אותו בשמן. מוסיפים ירקות שגם עברו קיצוץ באותו קוצץ. לפי דרגת הקושי. הנה הצעה מהקשה אל הקל: גזר, סלרי, קישוא, תפוח אדמה, בטטה דלורית ודלעת.

(תכלס', אני מכינה מאיזה ירקות שיש בבית) מוסיפים מים עד גובה הירקות ונבטי מש, ומבשלים עד שהכל רך. מתבלים (אבקת מרק בטעם עוף ומעט מלח, קצת כורכום ואנחנו מסודרים.) יש משהו בקיצוץ שנותן טעם מיוחד למרק וגם מקצר את זמן הבישול. הילדים שלי משוגעים על המרקים האלה. (לאותו מרק עם עדשים במקום המש אני מוסיפה עלה דפנה, רסק עגבניות וכמון).

אם הכנת את  המרק או את המג'דרה אשמח שתשתפי אותי…

תגובות יתקבלו בברכה….

(שלא ארגיש בודדה כאן מול המחשב…)

הפוסט להתלהב מהחיים הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.