"הפכת מספדי למחול לי" בזמן האחרון אני נמצאת די הרבה מחוץ לבית.
למה? כי אני רוקדת. פעמיים בשבוע אני יוצאת לחוג מחול מזרחי.
ולמה אני רוקדת? הנה התשובה היהודית האולטימטיבית: למה לא? אבל אני דווקא רוצה לספר לכם למה כן.
הרומן שלי עם המחול החל באהבה עצומה לבלט. מגיל צעיר ההורים שלי לקחו אותי למופעי בלט. אחר כך למדתי בלט כמה שנים טובות, בעצם, עד הבת מצווה. אז היה נראה לי לא נכון לרקוד בשיעור עם בנים, והאמת שעד היום זה נראה לי ככה. לא הייתה לי מסגרת בה יכולתי להמשיך ללמוד בחברת בנות בלבד. אמא שלי מספרת שגם לא הסכימו שאעלה לפוינט. את זה אני לא זוכרת. אבל את האהבה לריקוד, אי אפשר לקחת ממני. מאז רקדתי בכל הזדמנות, אבל הזדמנויות כאלה היו בעיקר בחתונות. למדתי אירובי והתעמלויות מסוגים שונים, עד שנפגשתי בשנה שעברה עם המחול המזרחי ומאז: אני שוב מרגישה כמו בלרינה. מסתבר שהמחול המזרחי העכשווי מושפע מאוד מבלט ואולי זו הסיבה שאני מרגישה כך.
אבל מעבר לזה, יש כל כך הרבה טוב במחול.
חברתי היקרה חוה צופיה , שהיא אלמנה, אומרת לי כך: דוד המלך אומר בתהילים: "הפכת מספדי למחול לי." המספד שלי יכול להפוך למקום של מחילה רק דרך המחול. יותר מכל הפסיכולוגים… כבר הוכח מחקרית כי אנשים העוסקים בפעילות גופנית נוטים פחות לדיכאונות. וזו עוד סיבה טובה .
אבל יש עוד משהו. דרך המחול המזרחי, השתפרה לא רק הרגשתי, אלא גם היציבה שלי. התחלתי ללכת הרבה יותר זקוף. ואני חיה עם הגוף שלי בהרבה יותר אהבה. (אפילו שעדיין לא רזיתי את כל הקילוגרמים שרציתי…) את הסוג הזה של הריקוד אפשר לרקוד עם כל גזרה שבה נתברכנו. (אני רקדתי בהריון האחרון וגם בזמן הצירים, וזה ממש הקל את הכאב, שלא לדבר על זה שהעביר את הזמן בסבבה.) נשים מכל הגילאים המגזרים והגזרות מגיעות לשיעור ורוקדות בהנאה… דודה שלי בת למעלה מ60 רוקדת …
לא רק מחול מזרחי טוב, אלא כל סוג של ריקוד, יש בו תרומה לנפש. את מתעלה מעל לקרקע. מעל הצרות שסוחבות אותנו למטה….
למה אני מספרת לכם את כל זה? אחת הרוקדות היא מורה לפסנתר בישוב מישובי בנימין. והיא אמרה לי: יעל, את חייבת לכתוב על הריקוד. אני רואה נערות כל כך נוקשות, כפופות, ממש נראה שהן מתביישות בגוף שלהן. (ואני יכולה להעיד על עצמי שהרבה זמן הייתי ממש ככה…כפופה ומתביישת)
אז הנה אני כותבת, מתוך תקווה שהדברים יגיעו לעיניים הנכונות.
כאחת שמאמינה בקשר בין הגוף לנפש, ברור לי שגוף רוקד מחזק את השמחה שבנפש.
חנוכה תיכף מגיע, ואיתו הניצחון של הטוב על הרע. ניצחון של היהדות על היווניות. היוונים קידשו רק את הגוף, ואילו אנחנו לא מתנזרים מהגוף אלא מעלים אותו לשותף מלא בעבודת ה'. מתוך כבוד לשותף הזה מתכון בריא וקל להכנה. מלא בסידן….וגם בקלוריות. נו, אי אפשר לנצח בכל החזיתות….
שומשומיות: (קיבלתי אותו דרך חברה מהאינטרנט…)
2 כוסות שומשום,
2 כוסות פצפוצי אורז (אפשר מלא)
(אני הכנתי עם 1 1/2 שומשום ו21/2 אורז יוצא יותר "פלאפי")
בסיר גדול לשים
1/2 כוס טחינה גולמית
1/2 כוס סוכר חום
1/2 כוס דבש
1/4 כוס שמן
לבשל תוך כדי ערבוב עד לאיחוד התערובת.
לשפוך את השומשום +פצפוצים אל התערובת המבושלת . לערבב היטב, להעביר לתבנית
(מרופדת בנייר אפיה) להדק היטב, בשלב זה אפשר לדחוס פנימה גם שוקולד 'ציפס. ולחתוך לפני שמתקרר לגמרי!
טעים ביותר! אפשר גם לקלות בהתחלה את השומשום זה יוצא טעם כמו של החטיפי-שומשום הקנויים.
בכל מקרה מתחסל במהירות… לשמור בקירור.
