מתוק בלב

איזה כייף זה לאכול משהו מתוק. פרי מתוק כמו תפוח או תמר, או שוקולד, או גלידה. תחושה מתוקה כזו לוחשת לנו שהכל בסדר. או לפחות שיהיה בסדר. ויש מתיקות אחרת שאני מגלה אותה: צחוק משוחרר של ילד, מילה טובה, מחמאה, מבט שבאמת רואה אותך.

לפעמים ממש קל להחליף מתיקות שאנו רוצים אותה בקשרים שלנו, במתיקות של האוכל. קל מאוד להתמכר למתוק של האוכל לשכוח להשקיע במילים שלנו. אבל משהו מופלא קורה כשאנחנו אומרים מילים טובות לאחרים: זה גם עושה להם מתוק בלב וגם לנו. ולפעמים המתוק הוא הדרך להביע את האהבה. לכבוד יום הנישואים שלנו הילדים הניחו על המיטות שלנו לבבות שוקולד וקישטו את החדר בבלונים. מחווה קטנה שעשתה לנו הרבה טוב ומתוק בלב. את העוגה הבאה למדתי להכין מזמן: עוגת שוקולד חמה קלה להפליא, אפשרי לגמרי להכין אותה ללא גלוטן. בקערת המיקסר מערבבים:

1/2 מיכל קצפת פרווה (השף הלבן, ריצ' או יוטבתה)

חצי כוס סוכר

4 ביצים

כוס שמן.

לאחר עירבוב של כ2 דקות, מפסיקים ומוסיפים:

כוס קמח (קונדיטור לגרסה ללא גלוטן/ קמח תפ"א לאשכנזים בפסח) וכוס שוקולית

כפית אבקת אפיה.

מערבבים שוב, ובעזרת לקקן מוודאים שהכל עורבב טוב ומעבירים לתבנית

אופים בחום 180 מעלות 30-40 דקות.

ציפוי: מחממים במיקרו לדקה וחצי, את החצי הנותר של הקצפת עם טבלת שוקולד מריר , מחולקת לקוביות
מורחים את הקרם על העוגה.

העוגה טעימה גם קרה וגם מגיבה ממש טוב לחימום על הפלטה בערב שבת…