יש דברים שאי אפשר לפצות עליהם. כשימשהו גוזל ממך את השינה שלך למשל, ואת אמא צעירה עם פעוטה ותינוקת קטנטנה, אין דרך לפצות על זה. כמה כעסתי על בנות השירות שגרו בקרוון מאחורינו כשהיינו זוג צעיר בישוב, הן היו צורחות וצועקות, לא רק מעירות אותי, אלא את התינוקת. אוקי, אני סולחת להן, אבל אין שום דבר שיכול להחזיר את הנחת שנעלמה לי אז.
כמה קשה לי לשחרר רגשות מסויימים, אכזבה למשל. אני יכולה להלקות את עצמי ימים כשאני מאוכזבת מההתנהגות שלי. לפעמים אני רק מחפשת משהו שיחליף את ההרגשה הזאת, משהו שימלא את הגוף והנפש ברגש חיובי. בשבילי פיצה היא סוג של פיצוי כזה. ועוגיות שוקולד צ'יפס מנחמות אותי. אין לי הסבר למה זה ככה אבל אצלי, ככה זה עובד!
כשנודע לי שהבן שלי צליאקי, הדבר שהכי חששתי ממנו זה מה יהיה עם הפיצה. אני אוהבת לאפות פיצה בבית וניסיתי כמה וכמה מתכונים עד שהגעתי למתכון הנהדר הזה. אווירירי, ולא מורגש בכלל שזה ללא גלוטן. קבלו:
פיצה אדירה ללא גלוטן
יאללה להכנה:
כף שמרים יבשים ממסים ל2 דקות בכוס ו3/4 מים חמימים.
מוסיפים 2 ביצים ו2 כפות שמן.
מוסיפים 3 כוסות קמח בריאלי החדש או לחילופין שקית מולינו ירוק.
חצי כפית מלח בערך, ומערבבים. יש קצת גושים, לא נראה לי שזה קריטי.
שופכים לתבנית עם נייר אפיה משומן, זה יוצא בלילה רטובה, קצת דומה לפנקייק. כמה שיותק רטוב יותר אוורירי. אפשר למרוח את הבצק בעזרת ידיים רטובות. או בעזרת מרית.
מי שאוהב פיצה עבה, ישים שכבה נדיבה, ומי שאוהב דק ימרח שכבה דקה.
אופים אחרי תפיחה של כ20 דקות בתנור שחומם מראש לחום הכי גבוה והורד ל180 מעלות לכ10 דקות. עד שהבצק אפוי, אבל אשכנזי.. שמים רוטב תוספות וגבנצ ואופים שוב. עד שמזהיב
קלטו איזה קראסט!