בילדותי, התלבשתי מזעזע למדי. בעיני, כל בגד "הלך" עם כל בגד אחר.
לא היו לי שום כללים או גבולות. פרחוני עם פסים, עם נקודות… ממש לא שמתי לב למה שאני לובשת. בחרתי בגדים בצורה פונקציונלית: חולצה, חצאית, גרביים ואני מסודרת.
אמא שלי קנתה לי בגדים מבלי לשאול לדעתי, ולבשתי מה שיש, בשילובים יוצאי הדופן שלי,
שאף אחד לא שם לב אליהם, כי בגדים לא היו "נושא" בבית הספר היסודי שלי: בית יעקב.
העיקר בביגוד היה האורך שלו. שלא יציץ לי יצר הרע מהשרוול, (לא ידעתי שבמרפק שלי מסתתר יצר רע) ושהחצאית לא תעלה חלילה מעל הברך.
כשהתבגרנו נכנס מושג נוסף: שלא נתלבש בבגד "רחובי". חצאית ארוכה מדי נהייתה אסורה מחמת "רחוביות" וגם ג'ינס לסוגיו הפך להיות מוקצה, לאחר ששנים לבשנו ג'ינס בלי בעיה.
כשיצאתי מבאר שבע והגעתי לתיכון בירושלים הייתי בהלם. עולם של תלבושות אחידות נגלה בפני, של צבעים שהם פרווה לגמרי! תכלת וכחול, אפור ולבן. ושמתי לב שאצל חברותי שנשארו בחברה החרדית וסיימו סמינר, פלטת הצבעים הלכה והצטמצמה לשני צבעים עיקריים: שחור וכחול, עם צבע משנה : לבן, וגווני הפסטל שלהם: תכלת ואפור.
בתיכון ,כשחזרתי מהלימודים דבר ראשון, הייתי מחליפה את חולצת התלבושת לחולצה צבעונית, ואת החצאית האפורה המרתי בג'ינס. הייתי זקוקה לצבע!
במשך שנים לבשתי כל מה שמצא חן בעיני, עד שבחתונה אחת, כשלבשתי שמלה רחבה והריונית כולם באו ללטף לי את הבטן ולשאול האם אני בהריון. לאחר האירוע הזה, כשהיו לי כבר 2 בנות ולא, לא הייתי בהריון, קניתי ספר: להיראות טוב בגדול. באותם ימים הייתי בעלת עודף משקל קל, אבל הבנתי שאין שום סיבה שאראה בהריון.
למדתי את הספר ישר והפוך.
למדתי אילו בגדים הכי מחמיאים לגזרה שלי, ואילו צבעים הכי מחמיאים לפנים שלי.
הסתובבתי בקניות בגדים כשבארנק יש לי פתק עם גזרי צבעים ההולמים אותי ובדקתי כל בגד מול המראה האם הוא מחמיא, מחייה או מחוויר אותי.
התחלתי להוסיף צבעים למלתחה שלי.
מאז אני שומעת כל הזמן הערות על הצבעים שלי:
"וואו איך שהטורקיז הזה יפה לך.."
"ממש מתאים לך הוורודים"
"חשבתי שאת יפה רק בסגול, אני רואה שגם הכתומים הולמים אותך…"
אני עדיין קונה ולובשת בגדים שאני אוהבת, רק שעכשיו יש לי קצת יותר ידע איך לשלב ולהתאים.
ומאז שרזיתי 18 ק"ג זה בכלל נראה טוב…
ואת כל זה כתבתי, כי את רוב הבגדים שלי היום, אני מוצאת ב"שבוטיק" שלנו. ה"שבוטיק" היא חנות יד שניה אצלנו בישוב שבות רחל, בה ניתן לקנות כל פריט ב2 ₪. אני ממש מתרגשת ושמחה לשתף אתכם, כי בשנת ההפעלה הראשונה שלו, שאותה אנו חוגגים כעת, ה"שבוטיק" לא רק שכיסה את כל עלויות הקמתו, אלא כבר חוסך כמה אלפי שקלים לטובת רכישת ציוד לבית כנסת קבע שיקום אי"ה.
את ה"שבוטיק" מנהלת חיה ליבשיץ שפועלת בכך להנצחת בעלה, מיכאל, שנהרג בתאונת דרכים, לפני כ9 שנים.
מוריה שטרן ואני חברות בצוות הניהול, ואני ממש מתרגשת להיות חלק מפרויקט שתורם לקהילה ולסביבה בכל כך הרבה מובנים.
ואני קוראת לך, את, שרוצה לרענן ולחדש את המלתחה שלך, למסור ביגוד איכותי שכבר לא בשימוש, לקנות לילדים בגדים טובים ב2 ₪ לפריט, לבוא לבקר אצלינו בשבוטיק ולהתחדש.
יש מלא ביגוד גם לגברים ולנוער, ג'ינסים בשפע.. פשוט לבוא ולקנות…לתיאום: מוריה 0544683187
גראטן תפ"א ובטטות
זו מנה נהדרת, מרשימה וקלה להכנה.
מצרכים, תפוחי אדמה מקולפים ובטטות מקולפות.
חמאה
שמנת מתוקה לבישול 9-10{428ea385ef707db85a6273ee7a80b653caa6998c425baf01db5f9f2e8092501a}
מלח
אגוז מוסקט מגורר
לא כתבתי כמויות, אתם תבינו בהמשך למה.
כשאני מכינה למשפחה גדולה אז אשתמש בערך ב7-8 תפ"א ו3 בטטות בינוניות אבל כמובן שאפשר להכין פחות.
פורסים את תפוחי האדמה בדסקית הפריסה של מעבד המזון ומניחים שכבה די דקה (חצי ס"מ) על תבנית משומנת. משאירים צד אחד של התבנית ריק עבור הבטטות.
חותכים חתיכות קטנות מהחמאה, ומפזרים מעל לשכבה. מזליפים היישר מהקופסא שמנת מתוקה, מפזרים מלח ו מעט אגוז מוסקט.
שמים שכבה נוספת וחוזרים על התהליך ועושים אותו דבר אצל הבטטות.
מכסים את התבנית ואופים בחום של 220 מעלות למשך כשעה ורבע, עד שרואים שתפוחי האדמה התחילו להזהיב ומוודאים שהם רכים. טעים מאוד ככה וגם בחימום חוזר על הפלטה.
