פתאום שינוי
איך ברגע אחד, כל המציאות משתנה. לפני כמעט שלש שנים, גילינו שהבן שלנו צליאקי. מאז למדנו שבכל ארוחה או סעודה משפחתית הוא מעדיף צ'יפס יותר
איך ברגע אחד, כל המציאות משתנה. לפני כמעט שלש שנים, גילינו שהבן שלנו צליאקי. מאז למדנו שבכל ארוחה או סעודה משפחתית הוא מעדיף צ'יפס יותר
אור, פריחה, לבלוב, צמיחה, האם זה ההפך מריקבון, חושך, התפוררות? לכאורה, יש כולם עכשיו קופצים עלי ואומרים לי כן, בטח! אבל בעולם הצומח זה באמת
חנוכה: מלחמת בני האור בבני החושך. לכאורה: בני האור היו היוונים: הביאו עמם קדמה, תרבות וחינוך. הרבה יהודים חשבו ככה בזמנו והושפעו מהתרבות הסובבת, התייוונו.
מעגל של ברכה בערב יום הולדתה, חברתי גתית לביא הזמינה אותנו אליה לביתה, למפגש חברות, מכל המעגלים. היא החלה בדבר תורה, לאחר מכן אוכל טעים,
איך אני אוהבת את עונת החגים. אני אוהבת את פיוטי הסליחות אני אוהבת את המאכלים של החגים את תחושת ההתחדשות והיציאה מהשגרה שבקושי הספקנו להתרגל
פרויקט ראש השנה חלק ב' {נכתב ערב ראש השנה תשע"ה, כשמיד אחרי ראש השנה הגיעה גם שבת…} אחרי שקיבלתם את הפירוט של אורני בפוסט הקודם,
אני מודה , אני מכורה. מכורה לפלאפון. וזה עצוב לי, וזה משהו שאני רוצה לשנות אבל כרגע השלב הראשוני זה להודות שאני מכורה. בודקת ווטסאפים,
יש איזו נטיה לראות בפורים חג של שחרור רסן. אבל דווקא כשמתבגרים, זה הופך להיות חג מאוד תובעני. להספיק את מצוות היום, הקריאה במגילה, מתנות
זה שאני אוהבת אוכל , זה לא סוד, הרי מי שיש לה טור על הגיגים ומתכונים זה די מתבקש. אבל זה שאני אוהבת לאכול בחוץ,
איך ברגע אחד, כל המציאות משתנה. לפני כמעט שלש שנים, גילינו שהבן שלנו צליאקי. מאז למדנו שבכל ארוחה או סעודה משפחתית הוא מעדיף צ'יפס יותר
אור, פריחה, לבלוב, צמיחה, האם זה ההפך מריקבון, חושך, התפוררות? לכאורה, יש כולם עכשיו קופצים עלי ואומרים לי כן, בטח! אבל בעולם הצומח זה באמת
חנוכה: מלחמת בני האור בבני החושך. לכאורה: בני האור היו היוונים: הביאו עמם קדמה, תרבות וחינוך. הרבה יהודים חשבו ככה בזמנו והושפעו מהתרבות הסובבת, התייוונו.
מעגל של ברכה בערב יום הולדתה, חברתי גתית לביא הזמינה אותנו אליה לביתה, למפגש חברות, מכל המעגלים. היא החלה בדבר תורה, לאחר מכן אוכל טעים,
איך אני אוהבת את עונת החגים. אני אוהבת את פיוטי הסליחות אני אוהבת את המאכלים של החגים את תחושת ההתחדשות והיציאה מהשגרה שבקושי הספקנו להתרגל
פרויקט ראש השנה חלק ב' {נכתב ערב ראש השנה תשע"ה, כשמיד אחרי ראש השנה הגיעה גם שבת…} אחרי שקיבלתם את הפירוט של אורני בפוסט הקודם,
אני מודה , אני מכורה. מכורה לפלאפון. וזה עצוב לי, וזה משהו שאני רוצה לשנות אבל כרגע השלב הראשוני זה להודות שאני מכורה. בודקת ווטסאפים,
יש איזו נטיה לראות בפורים חג של שחרור רסן. אבל דווקא כשמתבגרים, זה הופך להיות חג מאוד תובעני. להספיק את מצוות היום, הקריאה במגילה, מתנות
זה שאני אוהבת אוכל , זה לא סוד, הרי מי שיש לה טור על הגיגים ומתכונים זה די מתבקש. אבל זה שאני אוהבת לאכול בחוץ,