סיפור המגילה הוא סיפור בשני רבדים.

ברובד החיצוני שלו הוא סיפור מלא פוליטיקה מסואבת ומלוכלכת, ובצד הפנימי שלו הוא סיפור של גאולה. סיפור של קירבה גדולה בין ה' לביננו שמתגלה דווקא מתוך ההסתר הכי גדול.

בימים אלה, כשמתקפת הבחירות הולכת וגוברת וכל הפוליטיקאים לובשים את מסכותיהם ביתר שאת וביתר עוז, מתחפשים לימנים והורסים מאחזים, מתחפשים לשמאלנים ועושים ג'ינגל ברוח ברסלב, אין לנו ברירה אלא להבין משהו מאוד פשוט:

זה לא הוא,(מי שחשבנו שעשה לנו משהו) זה הוא ! (הביג בוס, המנכ"ל הכללי של הבריאה. לאורך כל המגילה, ה' מפעיל את החוטים הנסתרים שיביאו לבסוף לישועה. גם היום, כשנדמה שהפתק שאשים בקלפי לא משנה כלום תכלס' , יש מישהו שדואג כל מערכה במציאות המסובכת הזו תוביל בסופו של דבר לגילוי של אור עצום של גאולה ושמחה בעולם.

אבל אנחנו קצרי רוח. רוצים להרגיש את זה כבר עכשיו.

והאמת, זה אפשרי.

אנחנו באמת חיים בתקופה היסטורית מדהימה, ומה שנדרש מאיתנו הוא להיות מכותבי המגילה. להיות כותבת מגילה זה אומר: להכיר במציאות החיצונית, ובו זמנית להאמין ולגלות את המציאות הפנימית שלה.

זה אומר להרכיב משקפי "מולטיפוקל" שמראים בתוך המציאות את צדדי האור וההתקדמות שלה העולם, מבעד לתלבושת המכוערת (לעיתים) שלו.

למשל, אם כל יום תאספו רק 5 דברים טובים שקרו בו, ותכתבו לכם אותם, תוכלו לגלות עוד ועוד טוב ששזור במציאות שלנו. מי שעוסק בחיפוש הטוב בקביעות מתחיל לראות מבעד כל המסכות שאנשים עוטים על עצמם את נקודות הטוב שבהם.

אפשר גם לעשות תהליך הפוך: להתחפש בעצמנו למה שאנחנו רוצים להיות: להתחפש לאשה שמחה ומאושרת, שאוהבת את עצמה ככה, בדיוק כמו שהבורא אוהב אותה. ומשהו מתוך התחפושת הזו יחלחל פנימה וישפיע מבפנים ולמבסוטיות תהיה אורה ושמחה וששון ויקר….

יש גם אנשים ללא מסכות כמעט.

כאלה שאומרים עליהם בביטוי באנגלית: תולים את ליבם על השרוול שלהם.

אנשים עם לב פתוח, חיבוק זמין, ופנים מאירות לכל אחד.

ככה אני זוכרת את דודתי, רבקה גליקמן, שתמיד תהיה לי עבורה פינה חמה בליבי על איך שקיבלה אותי ואת בעלי למחרת ליל הכלולות שלנו, כשהיינו צריכים לפנות את חדרנו במלון והיינו קרועים מעייפות.

באנו אליה בלי לצלצל קודם והיא ארגנה לנו מיד מקום לישון ומשהו טעים לאכול.

הרגשנו ממש בבית…

אז הנה עוגה נהדרת שלה, מתאימה לכל עת, עם טעם ביתי אמיתי…

עוגת גזר של רבקה גליקמן ז"ל.

מתכון עוגת גזר של דודה רבקה גליקמן ז"ל

3/4 כוס שמן

כוס סוכר חום

2 ביצים

11/2 -2 כוסות גזר מגורר

כף יין מתוק

2 כפות מיץ לימון סחוט

1/4 כפית מלח

1/2 כפית א. אפיה

1 כפית סודה לשתיה

1 1/4 כוס קמח ( בפסח ניתן להחליף לחצי כוס קמח מצה ו3/4 כוס קמח תפ"א.)

מעט קינמון.

כל העבודה במעבד מזון:

מגררים את הגזר ומוציאים לקערה.

מחליפים לדיסקית כסאח (סכין פלדה)

שמים: סוכר שמן ביצים: מערבבים.

מוסיפים: גזר מיץ לימון יין ומלח

מערבבים

מוסיפים את החומרים היבשים והקינמון

מתאים ל2 תבניות אינגליש .

אופים כ3/4 שעה עד שמוכן. חום 180

הפוסט מבעד למסכות הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

ובעצם, כל אחד מאיתנו חוגג יום הולדת, בכל יום. אנחנו קמים ליום חדש, עם מלאי של כוחות שקיבלנו ליום הזה…

את הנשמה הפקדנו ערב קודם לצחצוח ומירוק והיא חזרה אלינו, בלי טעות בכתובת, בלי שריטות ובלי פגיעות פח, חזרה צחה וצלולה וחדשה ליום חדש חדש. יום מלא באפשרויות נהדרות, והזדמנויות לשמחה.

אתמול הלכתי בין הכרמים שליד ישובי, באוויר הצח והנקי שלאחר הגשם. איזה כייף. הרגשתי כמו מליונרית. אני יכולה לנשום, איזה כייף. הרגליים שלי נושאות אותי, נהדר. אני נושמת אויר צח וטהור, נקי נקי עם ריח של אדמה רטובה. איזה עושר!

יש בי מבוע אינסופי של יצירה מחשבה והתבוננות. בכל אחד מאיתנו יש, ככה ה' ברא אותנו. ואנחנו פה במסע. מסע שמתחיל כשאנחנו עטופים ומוגנים ברחם, וממשיך פה בעולם חשופים לכל מה שיעבור עלינו, לטוב או לרע. נכון, שאנחנו בתוך גוף, אך מה שנוסע במסע הוא משהו ממש לא חומרי. לאני שלנו אין גבול.

תמיד מאלף להתבונן על תינוקות. המבט מלא הפלא שלהם על העולם. הדרך הישירה בה הם מביעים את חוסר שביעות רצונם, כשמשהו חסר להם. הרצון לחקור ולהתנסות בכל דבר. הדרך שבה הם מקבלים כל כשלון כחלק בלתי נפרד מהלמידה. יכולת המחילה והסליחה שלהם…לפעמים אני חושבת הסיבה שאנו כמבוגרים לא זוכרים הרבה מתקופת הילדות המוקדמת היא שכשהיינו ילדים קטנים, נתנו לכל יום לחלוף, ופתחנו יום חדש ממש. כפשוטו. בלי מטענים…

כמבוגרים, אלה יכולות שאנחנו לומדים מחדש, אם ברצוננו לחיות את החיים בשמחה.

אגב לימוד חדש…

סוף סוף למדתי משהו שרציתי מזמן, להנביט דברים….

קרובת משפחה התעקשה איתי שזה ממש פשוט, אזרתי אומץ, ניסיתי, והצלחתי! והאמת, זה ממש מרגש לראות קיטניה יבשה שלפתע נובט בה ניצוץ חיים, ולדעת שעל ידי כמה פעולות באמת קלות, שידרגתי את המאכל שלי בכל כך הרבה ערכים תזונתיים ובריאות….

והסוד: מים ומסננת.

אז הנה הוראות ההנבטה:

שוטפים את הקטניות, ומשרים במיכל עם מים שמכסים אותם בערך 1 ס"מ מעל הגובה שלהם. השלב הזה לוקח בערך יממה. אחר כך שוטפים ומניחים במסננת עם חורים קטנים. וכל יום שוטפים 3 פעמים ביום ופעם ביום משרים לחמש דקות.

לא צריך לכסות!

קטניות שנובטות מהר: עדשים. (אחרי ההשריה כבר תראו התחלת נביטה)

מש תוך יומיים, ושאר הקטניות עוד איזה יום יומיים.

הנה כמה מתכונים…

המתכון הראשון הוא למג'דרה עם מש. אפשר להכין  גרסה עם עדשים כמובן.

אפשר להגיש מעל אורז, קינואה, או הכי קל: להשרות בורגול גס לשעתיים שלוש ולסנן, זה יוצא מצוין.

מטגנים 2 בצלים להזהבה, מוסיפים את המש (המונבט) מטגנים ומסיפים מים עד סנטימטר מעל העסק. מבשלים על אש בינונית גבוהה עד לריכוך ומתבלים באבקת מרק בטעם עוף (לא חובה) מלח פלפל כמון וכורכום. מבשלים עד שהכל רך, מדי פעם צריך להוסיף מים.

המתכון השני הוא למרק ירקות שילדים אוהבים. (בדוק!)

הסוד: קוצץ לקוביות (זה שעושה את הסלט קוביות קטנות קטנות…)

קוצצים בקוצץ את הבצל, מטגנים אותו בשמן. מוסיפים ירקות שגם עברו קיצוץ באותו קוצץ. לפי דרגת הקושי. הנה הצעה מהקשה אל הקל: גזר, סלרי, קישוא, תפוח אדמה, בטטה דלורית ודלעת.

(תכלס', אני מכינה מאיזה ירקות שיש בבית) מוסיפים מים עד גובה הירקות ונבטי מש, ומבשלים עד שהכל רך. מתבלים (אבקת מרק בטעם עוף ומעט מלח, קצת כורכום ואנחנו מסודרים.) יש משהו בקיצוץ שנותן טעם מיוחד למרק וגם מקצר את זמן הבישול. הילדים שלי משוגעים על המרקים האלה. (לאותו מרק עם עדשים במקום המש אני מוסיפה עלה דפנה, רסק עגבניות וכמון).

אם הכנת את  המרק או את המג'דרה אשמח שתשתפי אותי…

תגובות יתקבלו בברכה….

(שלא ארגיש בודדה כאן מול המחשב…)

הפוסט להתלהב מהחיים הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

טעם של בית

אין כמו מילים קצרות אלה לתאר את הרגשתי בימים אלה. יום לפני הלידה, יצאתי עם הילדים לגן החיות. טיילנו התפעלנו ונהנינו. למחרת כבר ביליתי מעל 12 שעות בחדר לידה. מזל שאת הביקור בגן החיות הספקתי לעשות לפני!

יש לנו בן קטן ומתוק ומתברר שאף הוא שייך למשפחת היונקים. כמו הקופיפים הקטנים בגן החיות, גם הוא צמוד אלי, אבל להבדיל נותן פה ושם מרווחים בהם אני יכולה להתלבט האם כדאי לקום, לחזור לישון, לאכול? וכמאמר השיר: מה כדאי לעשות לפני ומה אחרי?

מה שברור הוא שהמציאות של אחרי שונה מאוד מהלפני. פלא פלאים שהיה בתוכי 9 חודשים יצא לאוויר העולם וכבר אדם חדש וסקרן, שממלא כל לב באהבה כלפיו.

אז אני לא יודעת מה לעשות לפני ומה אחרי, אני רק יודעת שיש בי עכשיו הרבה רצון טוב ואהבה, לצד השתוללות הורמונאלית שבה אני יכולה לתלות את מצבי-הרוח הפחות נעימים המגיחים מפעם לפעם בתקופה זו. זו לא אני, אלה ההורמונים… איזה כייף!

 זה ישמע שטותי אולי, אבל כרגע ההנאה הגדולה שלי היא להתגלגל מצד לצד במיטה, ולגלות שאין לי הר של בטן שמפריע לעשות את הדבר הפשוט הזה.

אז ברוך ה' יש לי המון דברים קטנים וגדולים להודות עליהם, ואני מרגישה ממש מבורכת. ואם במקרה תשמעו ממני איזה קיטור, זו לא אני, אלה ההורמונים, זוכרים?

 מרק בריאות.

 המתכון הזה, אני קוראת לו מרק בריאות כי הוא השיב את נפשי כשהרגשתי מאוד רע בסוף ההיריון. יש בו טעם של חורף, טעם של בית, טעם של אמא אפילו שאמא שלי הפרטית אף פעם לא הכינה אותו ומי שביצע את ההוראות והכין את המרק היה למעשה בעלי, האבא.

אני שרבטתי לו את ההוראות על פתק הוא מילא אותן ככתבן.

המרק מבוסס על מתכון שנתנה אורנה נריה יוגב באינטרנט ואני "עשיתי לו וריאציה…" וכפי שתראו, המתכון בהחלט מזמין אלתורים שכאלה.

 מרק בריאות:

מצרכים:

 4 גזרים קלופים וחתוכים לקוביות

מספר חתיכות סלרי אמריקאי( כרפס)

 2 בצלים בינוניים קצוצים

שמן לטיגון.

4 תפ"א קלופים, חתיכת דלעת קלופה ,4 קישואים: כולם חתוכים לקוביות

כחצי כוס גריסי פנינה שרויים (השרינו איזה חצי שעה) ושטופים

קילו גרונות הודו. (אנחנו הוצאנו ישר מההקפאה)

כף וחצי מלח גס ( אפשר להסתפק בכף אחת זה יוצא די מלוח ככה אבל טעים….),

 אופן ההכנה:

בסיר לחץ:

מטגנים את הבצל והגזר להזהבה. מוסיפים את הסלרי ומטגנים יחד עוד כמה דקות. מוסיפים את שאר המצרכים, מים כדי כיסוי, סוגרים את הסיר ומביאים לרתיחה. כשרותח מנמיכים אש ומבשלים עוד 20 דקות וזהו. המרק מוכן.

מצוין לחולים ועוד יותר לבריאים…

אלתורים: לא חייבים תפ"א קישואים ודלעת. אפשר לעשות עם קטניות או שעועית מושרית במקום גריסים, וכן הלאה…

הפוסט מרק בריאות! הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

פעם אחת ביום: לתת חיבוק גדול למי שאנחנו אוהבים. בלי קשר לכלום, סתם ככה כי אנחנו אוהבים.

פעם אחת ביום: להזיז את הגוף, למתוח אותו, להתעמל איתו ביחד, להעריך את העובדה שהוא שותף ומאפשר לנו כל כך הרבה.

פעם אחת ביום: לאכול לאט, בלי לעשות עוד משהו בזמן הזה. לטעום את הטעם של האוכל, להרגיש את העונג והאנרגיה שזה נותן לגוף, את הברכה שמיוחדת לאותו המאכל.

פעם אחת ביום: לדבר עם הבורא והיוצר של העולם המדהים הזה. עם הבמאי של החיים האלה עם כל הטרגדיות והקומדיות שהוא מזמן לנו. להגיד תודה, לבקש, אפשר גם לשאול שאלות. אם מקשיבים, לפעמים מקבלים גם תשובות…

פעם אחת ביום: להגיד תודה. לא לתת לדברים המובנים מאליהם להשאר כאלה.

יש לי עוד הרבה כאלה, אבל אני בטוחה שאתם כבר ממשיכים למלא את הרשימה הזו.

כמה עצוב, שלפעמים אין לנו אפילו פעם אחת ביום של הדברים שכל כך בסיסיים וחיוניים לנשמה ולגוף שלנו.

כמה שמח, שכל יום אנחנו מקבלים במתנה יום חדש והזדמנויות למכביר

לעשות את הדברים האלה, ולפעמים יותר מפעם אחת ביום!

רק מה, אם לא נשים אותם במודעות שלנו, אם לא נשלב אותם בסדר היום שלנו, יש להם יותר סיכוי לברוח לנו בין הידיים.

אני את שלי עשיתי, העליתי את העניין למודעות שלכם.

מכאן, אתם ממשיכים….

נכתב לבית חם חודש אייר תשע"ב.

הפוסט פעם אחת ביום הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.