ללכת לים לפני ראש השנה… קצת מחשבות וביקורת מסעדה כל כך חיובית שחייבים לקרא עד הסוף.

מי שראתה אותי בווידאו של ערב פסח בים יודעת כמה אני אוהבת את הים. בשבוע שעבר הלכתי לים, (חוף הרצליה ליד קניון ארנה, מומלץ בחום) לפנות ערב. כל כך כייף להיות בים לבד. לבד עם עצמי ועם ה' יתברך.

תאמינו לי שהוא הפסיכולוג והקואוצ'ר הנפלא ביותר שיש, ואני מקבלת טיפול רב חושי מתקדם: ים שהיה באותו ערב מופלא בחמימותו, חול, מוזיקת גלים, שקיעה יפיפיה… פשוט הרגשתי האישה הכי שמחה והכי עשירה בתבל הכי מרוצה עד הגג. יש לי עיניים לראות את הפלאים המדהימים האלה, יש לי רגליים שרצות וקופצות ומדלגות ונוגעות וחשות את ליטוף הגלים, יש לי ידיים שמפסלות בחול, פה שמשוחח עם ריבונו, דמעות וצחוק שנובעים ממני בחופשיות.

אני בתו האהובה של ה' יתברך.

אני חשה את אהבתו האין סופית, את ההזדמנות הגדולה בעצם העבודה שהוא שם אותי פה ונתן לי חיים. גם בלי שאעשה שום דבר אני יציר כפיו של הגדול מכולם.

אלה המחשבות שהיו איתי וגם קצת דאגות של פרנסה…אחרי כשעה וחצי של שיחה עם ה' אני מקבלת טלפון, שכחת את הארנק שלך אצלנו בחנות (החנות שהייתי בה קודם כדי לקנות לאמא שלי כמה דברים שביקשה) ביקשתי שישימו אותו בבית קפה ליד. סיימתי את השיחה ופרצתי בצחוק פרוע…

הנה אני דואגת על העתיד ומה יהיה איתי, וה' משיב לי אבידה שאפילו לא ידעתי ששכחתי!

למדתי קל וחומר, אם את האבדות שאיני יודעת שאיבדתי אני זוכה שישיב לי, (על ידי שליחה מתוקה בשם שיר מרעננה) על אחת כמה וכמה את האבדות שאני יודעת שאיבדתי אני בטוחה שהוא ישיב לי בדרכו המיוחדת. יותר מאוחר גם איבדתי את הפלאפון שנמצא על ידי בחורה מתוקה בשירותים. קצת ריחפתי, אני מודה…

זו ממש מתנה עצומה להיות אני.

זו מתנה עצומה להיות את.

אם את לא מרגישה את זה, לכי לים לבד ודברי עם הבוס העליון ותשפכי לפניו את הלב. בלי לפחד ובלי לשים לב לאף אחד אחר.

זה עובד. בדוק.

לחצי כאן אולי בדיוק עכשיו את יכולה להצטרף אלי לסדנת מבסוטה בים.

 

זמני המוקצב בים הסתיים, אספתי את בעלי מכנס הוקרה לחטיבת המילואים שלו ופנינו אל בית הקפה הנחמד ששמר לי את הארנק. למקום קוראים "אחוזה'לה"  שם שלא מפתח ציפיות. בכל אופן הרגשנו בסבבה לאכול שם והופתענו לטובה בענק!! המנות היו נדיבות ביותר, טעימות רצח, וגם ממש זולות! השירות היה מעל ומעבר. 

הפוסט ללכת לים לפני ראש השנה הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

השנה זכיתי סוף סוף להגיע לאומן.

מזה כמה שנים ידעתי שמתי שהוא אני אגיע לאומן.

ברוך ה' לפני כמה חודשים קיבלתי הזמנה, ופשוט החלטתי להיענות ולבוא.

אני יודעת שזה נשמע מוזר, ובפועל זה אפילו עוד יותר מוזר לחוות את זה, תארו לעצמכם: אני פותחת עיתון, כתוב אומן. נוסעת מאחורי רכב אחר: אומן. מרימת תווית של בגד מהרצפה: אומן.

ביום שהחלטתי סופית לנסוע קיבלתי אישור, ירדתי מההסעה למסעדה בדרום תל אביב, בט"ו באב, כשניידת ברסלבית מנגנת נ נח נחמן מאומן בטראנס מלהיב שניה אחרי שנפלה ההחלטה עם בעלי.

הייתם צריכים לראות את החיוך השפוך על פני.

הזמן כרגע קצר מלתאר חוויות של מסע כזה לפרטיו, אבל אשתף אתכם באחת החוויות שעברתי.

בגן סופיה היינו בסדנת התבוננות והתבודדות, המשימה הייתה להתבונן בטבע ולהקשיב למסרים שאנו מקבלים דרכו. את השלב הזה צלחתי. השלב הבא היה לדבר עם ה',  משהו שאני עושה לעיתים די קרובות. פתאום לא היו לי מילים. בראשי התנגנו שירים, שלא הבנתי מה הקשר בינהם למה שעובר עלי. בתחילה ניסיתי בכח איכשהו לחזור ולדבר, ואז נחת לי אסימון: למה שאני לא אקשיב פשוט לשירים? מה ששמעתי היה: "עכשיו את נמצאת איתי, אוהואו כמו אז" , "את, לקחת את נשמתי, את תמיד, תמיד תהיי איתי" שרתי שוב ושוב את המסר הנפלא. כ"כ אני רוצה להיות קרובה ובקשר טוב עם הבורא, היוצר הכל יכול שלי, והוא בשירים נותן לי מסר מתוק: את איתי, נשמה, תמיד, גם כשאת לא יודעת את זה… יש לך חלק אלו-ה ממעל בילט אין, יש לך קשר ישיר!

כמה אני מחפשת את קרבת ה' ורוצה להתחבר אליו, כשלמעשה, הוא תמיד כאן וזמין על הקו, אני צריכה רק לדעת את זה, וכל החיים נראים אחרת.

תקופת החגים היא שמראה יותר מכל את היחס המיוחד של ה' ועם ישראל. גם כשהשם שופט אותנו, יושב על כס מלכות, הוא אותו אלוקים עם יחס אבהי שבא לבקר אותנו בחג הסוכות ושמח איתנו עוד יום לאחר חג הסוכות, כי "קשה עליו הפרידה…"

אני מאחלת לכולנו לכבוד השנה החדשה, להרגיש את האהבה הזו בחיינו, לאהוב אחד את השני מכח זה שהבורא האוהב יצר את כולנו, עם כל ההבדלים והגיוונים שביננו.

ולמתכונים!

במקרה, או שלא, המתכון החגיגי שאביא, מתאים גם לפסח וגם לחולי צליאק, והוא ללא גלוטן.

טבעות דלורית במילוי קינואה

("תטעמו ואחר כך תגידו לי איך היה…" ככה תשכנעו את כולם לשים את הביס הראשון. יותר מזה לא תצטרכו, הכל מתחסל במהירות!)

מקלפים את הקינואה ופורסים אותה לטבעות ברוחב כ1 ס"מ.  את החלק שאי אפשר להשתמש זו זורקים, ובשאר הטבעות מוציאים בעזרת כפית פריזאית את האמצע ומשאירים שוליים בקוטר 1 ס"מ.(קוצצים את החלק הזה של הדלורית, נשתמש בו אח"כ עם הקינואה) משמנים נייר אפיה ומורחים מעט שמן זית על הטבעות משני הצדדים. מכניסים לאפיה קצרה כ10 דקות, ומוציאים. בזמן שהטבעות בתנור מכינים את מילוי הקינואה.

את כוס הקינואה מומלץ להשרות כמה שעות לפני הבישול ולשטוף ולסנן. מטגנים בצל גדול קצוץ, ומוסיפים גזר מקולף וקצוץ, ואת הדלורית הקצוצה.כשהירקות מתחילים להזהיב ולהתרכך, מוסיפים את הקינואה, כוס וחצי מים רותחים, מעט חוואיג' ופפריקה מתוקה, כפית אבקת מרק בטעם עוף (לא חובה). מבשלים הכל יחד עד שהקינואה מוכנה, עורמים תלולית כל קינואה על כל דלורית ומזלפים מעליה מעט ריצ' להקרמה או שמנת לבישול. אופים בתנור עוד 15-20 דקות וזהו, הפלא מוכן. חגיגי, יפה, טעים ובריא!

עוגה טעימה להחריד:

עוגת קוקוס וקרם קוקוס שוקולד

המצרכים לבצק
5 ביצים
2 וחצי כוסות קוקוס טחון
חצי כוס שמן
חצי כוס מיץ תפוזים
1 שקית אבקת אפיה
חצי כוס סוכר

המצרכים לקרם
200 גרם שוקולד
1 שמנת מתוקה (אני משתמשת בריץ')
שלושת רבעי כוס קרם קוקוס (אפשר לקנות בסופר בקופסת פח)
4 כפות קוקוס טחון
2 כפות סוכר

אופן הכנת הבצק

להקציף בקערה את החלבונים
בקערה שנייה להקציף את שאר החומרים.
לחבר את שניהם ביחד.
לשמן מגש ולאפות כ-25 דקות בחום בינוני.
אופן הכנת הקרם
לשים בסיר את השמנת המתוקה עם השוקולד ,לבחוש היטב על הגז בחום נמוך.
להוריד מהגז ולקרר.
אחרי שהתקרר להוסיף את הקוקוס,קרם קוקוס וסוכר ולהקציף ולמרוח על העוגה.
אפשר להכין את השמנת מתוקה עם השוקולד יום לפני או בבוקר.
אפשר להוסיף מעל העוגה עוד שמנת מתוקה מוקצפת ,לשים בכף כמו גבעות ועם מזלג להכניס לקרם השוקולד

(מתכון שחברתי אסתר לקחה מהאינטרנט. בעוגה שלה הוסיפה טיפת תמצית מנטה לשוקולד, היה פיצוץ!)

שנה דבש לכולנו!

הפוסט מבסוטה באומן הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.

פעם אחת ביום: לתת חיבוק גדול למי שאנחנו אוהבים. בלי קשר לכלום, סתם ככה כי אנחנו אוהבים.

פעם אחת ביום: להזיז את הגוף, למתוח אותו, להתעמל איתו ביחד, להעריך את העובדה שהוא שותף ומאפשר לנו כל כך הרבה.

פעם אחת ביום: לאכול לאט, בלי לעשות עוד משהו בזמן הזה. לטעום את הטעם של האוכל, להרגיש את העונג והאנרגיה שזה נותן לגוף, את הברכה שמיוחדת לאותו המאכל.

פעם אחת ביום: לדבר עם הבורא והיוצר של העולם המדהים הזה. עם הבמאי של החיים האלה עם כל הטרגדיות והקומדיות שהוא מזמן לנו. להגיד תודה, לבקש, אפשר גם לשאול שאלות. אם מקשיבים, לפעמים מקבלים גם תשובות…

פעם אחת ביום: להגיד תודה. לא לתת לדברים המובנים מאליהם להשאר כאלה.

יש לי עוד הרבה כאלה, אבל אני בטוחה שאתם כבר ממשיכים למלא את הרשימה הזו.

כמה עצוב, שלפעמים אין לנו אפילו פעם אחת ביום של הדברים שכל כך בסיסיים וחיוניים לנשמה ולגוף שלנו.

כמה שמח, שכל יום אנחנו מקבלים במתנה יום חדש והזדמנויות למכביר

לעשות את הדברים האלה, ולפעמים יותר מפעם אחת ביום!

רק מה, אם לא נשים אותם במודעות שלנו, אם לא נשלב אותם בסדר היום שלנו, יש להם יותר סיכוי לברוח לנו בין הידיים.

אני את שלי עשיתי, העליתי את העניין למודעות שלכם.

מכאן, אתם ממשיכים….

נכתב לבית חם חודש אייר תשע"ב.

הפוסט פעם אחת ביום הופיע לראשונה ב-יעל שושני | מבסוטה.