מסכות על הפנים

מסכות על הפנים

בשנה שעברה, קצת לפני פורים, הלכתי לקניות ברמי לוי. סבלתי מאף נוזל ועיניים מגרדות, (ככה זה כשאת רגישה במיוחד והאלרגיה שלך מתחילה כבר בראש חודש שבט.) החלטתי לשים מסיכה, למקרה שאתעטש. כולם חייכו למראי. מי זאת המצחיקה הזו ששמה מסיכה. עכשיו, כמעט שנה אחרי, מי שיסתובב בחוץ בלי מסיכה יקבל שטיפה רצינית מאמא שלי. ומעוד כמה אזרחים שומרי חוק סדר ובריאות.

אני חושבת, שאולי הדור שלנו זוכה לשים מסיכה, לכסות לעצמנו את אברי הדיבור והנשימה, כדי ללמוד משהו. אולי כדי לשים לב יותר למה שאנחנו רואים ושומעים. פחות להביע את דעתנו. פחות לשפוט. אבל למה לא לנשום, ריבונו של עולם, לנשום?!

ואז אני נזכרת בתפילת הבוקר: אלוהי, נשמה שנפחת בי, טהורה היא. 

הדבר הפשוט הזה, שיש מי שנותן בנו נשימה ונשמה, הפך למובן מאליו. לא שילמנו לאף אחד כדי לנשום, וקיבלנו מתנה מופלאה, שאף אחד מאיתנו לא הקדיש לה שניה של הכרת תודה. 

והנה מגיעה תקופה משוגעת, ואנחנו לומדים להעריך. להעריך נשימה. להעריך כל פעולה שהגוף מסוגל לעשות. מבינים ששום דבר לא מובן מאליו. זה מזכיר לי, שפעם הייתי צריכה לשירותים ממש! ולקח לי מלא זמן למצוא חניה ליד אושר עד (יש שם אחלה לחמניות לצליאקים) וכשהגעתי לשירותים והגוף התרוקן, כל כך שמחתי שנפלט לי: ישתבח שמו לעד! איזה כייף! מישהי שהיתה שם שמעה אותי והזדעזה: "לא אומרים ישתבח שמו לעד בשירותים!" הרגע אמרת בעצמך, רציתי להגיד לה, אבל רק ניסיתי להסביר לה את תחושת ההודיה העצומה שחוויתי באותו רגע. 

הודיה ממלאת אותנו בשמחה. גם בזמנים המאתגרים האלה, הודיה היא אחד הכלים היותר חזקים, להפוך כל מצב שחור למואר. 

ויש. יש המון על מה להודות. אנחנו ספונים בביתנו ויש לנו תקשורת אינטרנטית. לא פלא?

יש אוכל. יש משלוחים. יש מערכת רפואה. יש אפשרות לראות ולשוחח עם אנשים גם מרחוק. פלאי פלאים. אם מישהו מלפני 100 שנה היה נוחת פה, הוא היה צוחק עלינו: מגפה בונבוניירה יש לכם, איפה אתם ואיפה אני? לכם יש נטפליקס!

גם לי יש רגעי דכדוך וקושי. בעיקר התחושה שלקחו לי את החופש והמסעדות. ואפילו את הפנטזיות על חו'ל לקחו. ואני משתמשת בהודיה כדי להבחין בטוב. אני כותבת. 5 תודות על מה שיש, 5 תודות על מה שאין, ו5 תודות על מה שיהיה. (ותודה לתמר נזרי על הנוסחה)

הנה בשליפה הרשימה של היום: 

תודה על אוויר לנשימה

תודה על הנשמה שנתת בי

תודה שנתת לי מילים וסמארטפון לכתוב בו

ותודה על הכותרת. בואו, לפעמים הכל מתחיל שם.

תודה על זה שיש כמה אנשים טובים שיודעים להגיד לי את המילים הנכונות, בזמן הנכון. 

תודה, שאין איסוף עצמי ממסעדות בזמן הסגר.

תודה שאני לא מורה או גננת כרגע.

תודה שאין לי נכדים עדיין, זה נראה לי מטורף להיות כ'כ רחוקה מהם. 

תודה שאין לי סבלנות לילדים שלי. 

תודה שאין לי חשק להתאפר. 

תודה על שמחות שיגיעו בהמשך החיים.

תודה על זה שגיל המעבר יעבור יום אחד.

תודה על הספר שלי שיצא לאור, מתישהו, בעתיד.

תודה על החתנים והכלות הנהדרים שיהיו לי

תודה על חיבורים אמיתיים מלב אל לב בין כל עם ישראל. 

נראה לכם שגם אתם הולכים להשקיע בהודיה? זו מניה סופר מניבה, שווה לכם. ממליצה. 

אהבתם? אשמח לשיתופים!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email