פילטר

הייתי בבריכה, בנופש משפחתי. שחיתי, ושאלתי את עצמי: מה פתאום התחתית של הבריכה סגולה? אתמול הייתי כאן והיה תכלת!

אני מסתכלת על הבת שלי, וקולטת שהיא לובשת חולצה צהובה. ברור לי שזה לא יכול להיות, כי ראיתי אותה מוקדם יותר עם חולצה בצבע אפרסק, וזו אותה חולצה אבל עכשיו היא נראית צהובה. 

רק אז קלטתי, שלא החולצה ולא הבריכה השתנו פתאום, זו העובדה שאני לובשת משקפת אדומה שמשנה את הדרך שבה הצבעים נראים לי.  

אני זו שרואה אחרת את המציאות.

וזה הכה בי, כמה אנחנו רואים מציאות דרך הפילטר שלנו, ובטוחים זו המציאות ואין אחרת. אני הייתי מוכנה להשבע שהחולצה של בתי צהובה עד שהורדתי את המשקפת. יותר מזה, החולצה שאני לבשתי נראתה בגוון שונה, וזה היה מתעתע ממש. אני יודעת שהיא ורודה ואני רואה את עצמי בכתום. גם אחרי שידעתי שזה בגלל המשקפת, למוח שלי היה ממש קשה להשתכנע שמה שאני רואה זו לא המציאות. 

כולנו מסתכלים על החיים דרך פילטר. הפילטר הכי משכנע זה "החיים קשים". כשאנחנו עם הפילטר "החיים קשים" אנחנו נמצא את עצמנו באינסוף התמודדויות ובכל פעם שרק נקום, בום, נרגיש שחטפנו נוק אאוט נוסף מהחיים בכבודם ובעצמם. 

וזה לא קל לקלף את המשקפת הזו מהפנים. כל כך התרגלנו אליה שאנחנו אפילו לא יודעים מי אנחנו בלי הפילטר. 

אז מה, כל אחד נידון לראות הכל דרך פילטר אחד כל החיים? ממש לא! כבני אדם אנחנו יכולים לשחק ולשים לעצמנו פילטרים חדשים מדי רגע. במיוחד כשאנחנו מוצאים שפילטר מסוים פשוט גורם לנו עגמת נפש. אנחנו יכולים להחליף אותו באחד נוצץ ומדליק כמו "החיים הם קסם" ונמצא את עצמנו מוקסמים מכל הטוב שמקיף אותנו. (למשל מזגנים בקיץ, אחלה של קסם!) 

אז למי שרוצה לתרגל משקפיים ורודות הנה הצעה:

בכל בוקר ציינו לעצמכם בקול על מה אתם שמחים הבוקר. (אני למשל ממש שמחה שקמתי הבוקר, עם הנשמה שלי בתוך הגוף שלי) ציינו 3 דברים, אני בטוחה שתמצאו.

ובכל ערב, אמרו לפחות 5 תודות על מה שהיה היום. שימו לב, גם דברים 'גרועים' אפשר להודות עליהם, כי תמיד יכול להיות הרבה יותר גרוע. למשל: תודה שעמדתי בתור רבע שעה, זה היה יכול להיות שעה!

כך תאמצו לכם משקפיים עם פילטר אופטימי, שבאמת עושה טוב על הלב, והמציאות? היא תמשיך להיות מה שהיא, ואנחנו נכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום.