כבר רציתי מזמן לכתוב על כך, והמחשבים שלי קרסו בזה אחר זה. אבל יש סמארטפון, ברוך ה'.  גם היום אחרי שנודע ששלושת הנערים נרצחו, כשאנחנו

חטופים. כשאתם מתבוננים בתמונה הזו, עם יד על הלב, מה אתם מרגישים? לחץ? דאגה? כאב? עצב? האשמה? אשמה? בקיצור, משהו ממגוון הרגשות השליליים העומדים לרשותנו?

ברוך ה' עברנו את פסח, החזרנו את כל הכלים למקומם, והתחדשנו בלא מעט דברים. בכל שנה אני מקבלת הודעות על ספירת העומר, נשים שמברכות ומודות

לפני כשבועיים שמחנו בחתוונתו של אחי הצעיר. כנהוג כל המשפחה הגיעה לחתונה, הרי זה דוד שלהם, ומצאתי את עצמי נגררת בידי שני הקטנים שלי לכאו

לאט לאט ובלי לשים לב כמעט, עובר בנו שינוי מחשבתי עמוק. לא עוד ראש השנה, הוא הראש לכל, אלא טיפין טיפין מתגנבת אלינו השנה האזרחית