חטופים

חטופים.

כשאתם מתבוננים בתמונה הזו, עם יד על הלב, מה אתם מרגישים?

לחץ? דאגה? כאב? עצב? האשמה? אשמה?

בקיצור, משהו ממגוון הרגשות השליליים העומדים לרשותנו?

ואולי, אנחנו יכולים לגייס רגשות אחרים ומחשבות שונות?

אני רוצה לספר לכם סיפור.

כשאחותי הייתה פצועה במצב אנוש בפיגוע לפני 13 שנים,

הגעתי לבית החולים, ושם כאשר נפגשתי עם אמא, היו בפיה דיבורים, איזה אסון זה, איזה נורא, וכיוצא בזה.

מיד אמרתי לה, אמא, דניאל בניתוח, במצב אנוש, מה שהיא זקוקה לו כעת הן מחשובת טובות ואופטימיות! שנדע שהיא תצא מזה ותצא טוב! אנחנו חייבים לשדר לה שאנחנו מאמינים שרק טוב הולך להיות פה!

כמובן שהתפללנו כל הלילה, נתנו צדקה ואמרנו תהילים, עד שהניתוח הסתיים לפנות בוקר.

זה מה שיהודים עושים במצבים כאלה.

ובסוף: (לא נשאיר אתכם במתח) ברוך ה' בניסי ניסים זכינו לערוך לה מסיבת הודיה כשבועיים לאחר הפיגוע כשהשתחררה לאשפוז יום, הולכת , מדברת, זוכרת, מנגנת, שום דבר מכל זה לא היה מובן מאליו לאחר פגיעה מוחית….

הנקודה בסיפור הזה היא לא שתפילות עוזרות, (הן עוזרות אבל לא תמיד לעניין שעליו התפללנו וכיוונו)

אלא שהמחשבות שלנו חשובות ויש בכוחנו לחשוב מחשבות טובות ומועילות.

גם למשפחות החטופים, רוח של יאוש לא תעזור ולא תנחם.

רק רוח גדולה של תקווה , של אופטימיות, של ראיה בעיני רוחנו את הבנים שבים בשמחה הביתה, בריאים ושלמים, זה משהו שלא רק יעשה טוב לעצמינו ולסובבים אותנו, אלא אף יכול להשפיע לטובה על כל המצב.

שיעורי בית: הביטו שוב על התמונה

ודמיינו את מסיבת ההודיה של החטופים…

הפוסטים בפייסבוק של תודה לה' של כל הגולשים

והשמחה הגדולה בעם ישראל….

תמחאו כפיים חזק חזק! תשירו בקול גדול….

על ידי ניגונים ומחיאת כף מתמתקין כל הדינים!