אם חושבים שהנס של חנוכה הוא על זה שפח השמן הספיק לעוד 7 ימים, אז היינו חוגגים רק 7 ימים, והיום הראשון לא היה נחשב. אבל דווקא היום הראשון הוא החשוב והמשמעותי.
תארו לעצמכם בית מקדש שהפכו אותו למזבלה, עם שאריות של פולחן טמא בכל מקום, המכבים מגיעים ומתחילים לנקות, לארגן קצת את המקום, ובוער להם להדליק את המנורה. שאגב, יצאה מכלל שימוש. אז הם תוקעים כמה חתיכות מתכת מהמוסך הקרוב, ומוצאים פח אחד של שמן טהור ומחליטים שגם אם זה זמני ורק ליום אחד, הם חייבים להאיר!
הם לא שוקעים בתוך הבעסה והיאוש אלא, יודעים שגם לאור קטן לטווח קצר יש משמעות.
כל מעשה של טוב, כל הכרה בטוב שישנו ויהא זה הקטן והחד-פעמי ביותר,
הוא סוג של נס.
הוא מעיד על האמונה שלנו בטוב, האמונה שלנו שאנו נמצאים פה כחלק מתוכנית מקיפה וטובה של הבורא.
אז יאללה יש לנו אחלה מתכון לייצור ניסים:
להסתכל על הטוב שיש לנו בחיים ולהנות מכל רגע….בקדושה ובטהרה.
