מי הזיז את התשוקה שלי?

אין חשק לכלום. לשום דבר. די! גמרתם עלינו עם הסגר הזה, אתם עוד מצפים מאיתנו להיות בריאים?

כל אחד שמבין קצת בגופנפש ישר מבין, שלמצב הזה של סגר יש השלכות על בריאות הנפש והגוף.

בסגר הראשון לגמרי לגמרי התבאסתי. גם מבחינה עסקית, שהרי אדר, החודש הכי פורה בשנה למנחת שמחה וצחוק, הפך להיות די עגום. גם החלמתי מנפילה קשה שנפלתי במדרגות וגם התגעגעתי קשות למשפחה המורחבת שלי.

בסגר השני, חשבתי לעצמי, הפעם אני אתמודד טוב, כבר עברנו סגר אחד וראינו שזה לא נורא, הייתי בטוחה שהפעם זה יהיה אחרת. ובום, דכדוך ובאסה. כמה שבועות בלי ים הותירו אותי כבויה באופן משמעותי.

והנה אנחנו בסגר השלישי, (אולי כשיתפרסם הטור כבר נצא ממנו היאח הידד!) ושוב הגיע האתגר:

מי הזיז את התשוקה שלי?

זה לא לגמרי שחור ולבן. בכל זאת, אני מנחה לשמחה, אז אני כל הזמן מתמודדת. אני לא מקבלת את הדיבור הפנימי: "זהו, אני בבאסה, זה מה יש, עד שיפתחו את הסגר/ שמשהו ישתנה/ שמשהו יסתדר/ שאקבל מה שאני רוצה…"

למדתי לזהות שהתשוקה שלי נעלמה, וכבר יש לי שיטה איך להתחיל להחזיר אותה לחיי.

הרעיון הוא, שבתוך כל הלא לחפש מה כן

לא בא לי לעשות שום דבר, מה בכל זאת כן? אם זה לצפות בסדרה מצחיקה, או להתחיל להכין לחם מחמצת, הלהיט שהתחלתי בסגר השני והפך להרגל שבועי.

הקונץ הוא למצוא משהו שכן בא לנו לעשות. לפני כמה שנים, איבדתי חברה טובה שהייתה כמו אמא בשבילי. ליוויתי אותה במשך כמה חודשים בריפוי הוליסטי. וכשהיא נפטרה, בור עצום נפער בי. באמת שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי. התשוקה לעשיה, לחיים, נראתה כבויה, או לפחות על אש מאוד מאוד נמוכה. הרגשתי שאני מסתובבת עם 2-3% בסוללה. בתוך הריקנות הזו, שאלתי את עצמי, מה כן? מה כן, בכל אופן, בא לי לעשות?

ומצאתי: ריצה. אף פעם לא רצתי קודם ולא ממש חשבתי: מה פתאום ריצה? פשוט הורדתי אפליקציה והתחלתי לרוץ. היציאה החוצה עשתה לי טוב, הפעילות הגופנית איתגרה אותי ומצאתי את עצמי "מנקה את הראש" כי הגוף היה באינטנסיביות כל כך גדולה שלא יכולתי לחשוב בזמן הריצה. לאחר כמה חודשי ריצה אפשר להגיד שחזרתי לעצמי.

את חוק ה"כן", אפשר להחיל על כל תחום. אבד העניין בבן הזוג? מה כן מלהיב אותי? אפילו קצת. ואת זה לתגבר. ולהתלהב מזה.

הבית שלי צפוף ומבולגן, וכ"כ הרבה דברים זקוקים לתיקון. מה כן אני אוהבת בבית שלי? (אצלי זו התקרה מעץ, תודה ששאלתם)

הילדים שלנו עולים לנו על העצבים: מתי כן כייף לי איתם? ממה אני מתלהבת אצלם?

אני אשמח לשמוע מכם, מה הכן  שלכם?

עוד באותו נושא:

כיף לשתף