לפני כשבועיים שמחנו בחתוונתו של אחי הצעיר.
כנהוג כל המשפחה הגיעה לחתונה, הרי זה דוד שלהם, ומצאתי את עצמי נגררת בידי שני הקטנים שלי לכאו ולשם, מבינה שכרגע תפקידי כאמא גובר על תפקידי כאחות הבכורה. לפעמים השימוש בתובנה שכלית עוזר מאוד לא להתבאס…
החופה החלה רק בשמונה וחצי, ובאחת עשרה וחצי בלילה, הבת שלי צילמה את אלחנן הקטן, בן רבע לארבע,ממציא לעצמו משחק שמח ומבסוט למרות השעה המאוחרת והעפיצות הגבוהה שלו.
צפיה מהנה!
בכל אחד ואחת מאיתנו חבוי הילד הקטן הזה, שיודע כמה דברים על שמחה, ויכול להטעין אותנו באנרגיה של שמחה, כמעט בכל מצב….
