לכל בחירה יש מחיר. השנה שמתי לב לזה באופן מיוחד.
התחייבתי להעביר קורס: 'מבסוטים מהחיים' לגמלאים במתנ"ס גינות העיר בעמק רפאים בירושלים.
ימי רביעי, קורס שנתי. 2 קבוצות. עברית קלה ועברית "רגילה".
הרגשתי שהבורא בכבודו ובעצמו מזמין אותי לקחת חלק בתוכנית, כי לא פניתי ולא יזמתי,
אפילו מנהלת התוכניות במתנ"ס לא ידעה מאיפה היא קיבלה את ההמלצה עלי, משהו במייל…
התרגשתי מההזדמנות לפרוס את משנתי בנושא השמחה, ההומור החשיבה החיובית..
ויחד עם זאת קצת, קצת נבהלתי, בכל אופן קורס שנתי ראשון שמזמינים ממני…
ואז זה קרה. כחודש לפני פתיחת השנה השתתפתי במפגש "דתיות עסקיות" וממש נהנתי עד הגג..
וכשהודיעו על הפגישה הבאה, ברביעי בעוד חודש, הבנתי, ש"הלך" על יום רביעי…
ופתאום כל פעילות מעניינת, מקדמת, וחווייתית שהייתי רוצה להיות בה נופלת על יום רביעי…
המחיר של הבחירה.
כאבתי את המחיר הזה עד ליום שבו נפגשתי לראשונה עם הקבוצות שלי במתנ"ס.
ואז, כל הבאסה נעלמה ברגע. כשעמדתי מול הכיתה, ודיברתי על השמחה, ולמה כדאי לנו לשמוח,
הקרנתי קטעים מצחיקים ועשינו פעילות יוגה צחוק ביחד,
פשוט ידעתי שאני במקום הנכון בזמן הנכון.
קריאות מתוך הקהל שלי הדהדו זאת: "זה בדיוק מה שהייתי צריכה" ו "הגעתי למקום הנכון!"
כשאני כותבת שורות אלו אני מבינה משהו מאוד יסודי.
לא לחינם אנחנו מוגבלים בזמן ובמקום.
יש לנו בחירה מיוחדת לעשות במקום ובזמן שלנו, וכל בחירה בעלת מחיר,
כי היא הופכת את שאר האפשרויות ללא רלוונטיות באותו רגע. לדמיון פורח.
למרות ריבוי המכשירים והמסכים, אנו מסוגלים להיות רק במקום אחד ובזמן אחד.
וכל השאר האפשרויות לא באמת קיימות.
בכל רגע נתון אנו בוחרות לעשות את הטוב ביותר שאנחנו יודעות
כל רגשות האשמה, "הייתי יכולה לעשות ככה.." אם רק הייתי חושבת על זה קודם…"
בעצם אינם האמת! אם הייתי באמת יכולה לנהוג אחרת הייתי עושה זאת.
אני בהחלט יכולה ללמוד משהו לפעם הבאה..
ר' נחמן אומר, שיצר הרע לא מתלהב מזה שחטאנו,
אבל הוא ממש עושה מסיבה פרועה על זה שאנחנו נכנסים לדיכאון ומתבאסים רצח על זה שחטאנו…
נכון, צריך להיות מודעים לחטא. להחמצה, לטעות.
צריך לעשות תשובה.
אבל מפה ועד להיות אפופים ברגשות רעים?
חס וחלילה!
יש אנשים שממש רדופים ע"י חודש אלול! ועשרת ימי תשובה עבורם זה בכלל
כאילו שמו אותם בצינוק..
והרי זה בדיוק ההיפך!
המלך בשדה.
הוא יצא אלינו. הוא בא לפגוש אותנו
עם הידיים שלנו שמלוכלכות מהעמל היומיומי,
עם כל החסרונות שלנו והמידות-הלא-מתוקנות-עדיין שלנו.
הקטע הוא, שהוא אוהב אותנו גם ככה
מאמין בנו ונותן לנו עוד ועוד הזדמנות להתקרב אליו
איזה מלך מדהים!
כשאני חושבת על ראש השנה, על החג החגיגי הזה מלא ההדר והסימנים,
לכאורה לא מתחבר לי שזה יום דין.
ואז, אני חושבת על הבחירות שלי בחיים, ואני חושבת שאילו הייתי במודעות כזו,
מי באמת המלך שלי, איזו יעל אני רוצה להיות לפניו.
איפה אני רוצה ממש להיות בכאן ועכשיו,
כשהמלך, שהוא גם למזלי הטוב, אבי האהוב, משגיח עלי ואוהב אותי,
אני חושבת שאז הבחירות הרבה יותר קלות,
וגם למרבית הפלא, אין להן מחיר… כי הן הבחירה הטבעית והנכונה.
כל השאר בטל ומבוטל.
ולכן אין טעם לתת לעצמנו בראש בומבה של רגשות אשמה.
הימים הללו נועדו לקרב אותנו אל המלך, הוא בשדה והוא לקראתנו
רק לחשוב על זה שהוא גם כן, כאן ועכשיו
ומה בכאן ועכשיו שלי, יקרב ביננו…
הנה ראש השנה מגיע, נתרחץ, ונלבש בגדים לבנים ונעמוד לפני המלך..
