לבכות באומן.

לבקשת יהודית, אני מספרת עוד קצת חוויות מאומן.  ברוך ה' זכיתי בחופשת הקיץ לטוס לאומן,

וכמובן שאני רוצה לחזור על כך השנה בעזרת ה' ובישועתו.

נתחיל מההתחלה. בפוסט הזה סיפרתי לכם על הטיסה המתקרבת. סיפרתי קצת על הסימנים שקיבלתי מה'

אפשר להגיד את הקריאה שקיבלתי פשוט לנסוע. וכאן סיפרתי על חוויה מיוחדת שהייתה לי בגן סופיה.

עכשיו אספר לכן חוויה מהערב הראשון. כשהגעתי לציון של רבי נחמן, פשוט התחלתי לבכות. בהתחלה, לא ידעתי אפילו על מה אני בוכה ולמה.

פשוט בכיתי. אני לא יודעת כמה זמן. לאט לאט צצו אצלי בראש אחי ואחיותי וכל אחד קיבל בכי משלו…

היה לי ברור שזה בכי טוב, למרות שהוא היה כואב. לא ניסיתי להפסיק לבכות, וכשהרמתי את הראש ראיתי מול עיני ספר "אוצר הדמעות" והמשכתי לבכות (כמובן זה היה ספר אוצר התפילות אבל הראש שלי קיבל מה שהוא היה צריך…)

בשלב מסוים מישהי שהייתה לידי, טפחה לי על הגב ואמרה שכשבוכים זה דין בשמים ולכן צריך … לא הבנתי מה היא אומרת לי. אחרי שבכיתי עוד כברת דרך, נרגעתי קצת ושאלתי אותה על מה שהיא אמרה, והיא אמרה שכדאי לי לקבל על עצמי משהו טוב. חשבתי מעט על זה וקיבלתי על עצמי להאיר פנים יותר בבית. דא עקא הגברת לא בדיוק התכוונה לזה, ומתברר שהפריע לה שהייתי בלי גרביים. כך שאלה אותי:

"אצליכם לא שומרים תורה ומצוות?" (את לא רואה שיש לי כיסוי ראש?)

"קשה לקבל משהו בצניעות?"

בואו נגיד שהניסיון הכי מאתגר שהיה לי במסע הזה לאומן, הייתה ההתמודדות הזו עם אנשים ששופטים אותי לגמרי לפי החיצוניות שלי. אפשר להגיד שאני מזמינה את זה, אני אוהבת בגדים צבעוניים ושמחים ואני בהחלט בולטת בשטח. וגם, אני נטולת גרביים, כך שעבור הנשמות הטהורות מן הציבור החרדי, לא נתפס כיצד ניתן להיות עובדת ה' בצורה כזו.

תשאלו למה זה הפריע לי, כי באותו זמן חזרתי במנהרת הזמן לשנות ילדותי בבית יעקב, למקום שכנראה לא עבר מספיק עיבוד והשלמה, אל הביקורת הבלתי פוסקת בעניין השרוולים, אורך החצאית וגרביים, והמטען הרוחני שהם מסמלים: "יצר הרע מציץ לך מהשרוול" עוד תגיעי לגיהנום בדרך הזו… " כמובן לא משהו חיובי ומאיר, אז ידעו רק להפחיד.

זה מקום מאוד רגיש ופגיע אצלי שזעק: "פשוט תקבלו אותי איך שאני. אני הרי אוהבת את התורה ואוהבת את ה' ורק לא פוסעת באותו שביל שלכם, אבל לתורה הרי 70 דרכים… ממתי נפסלו כל שאר ה69?"

כשהיינו בציונו של הבעל שם טוב, היה לי מאוד קשה.

הגענו לפנות בוקר ערפילי לאחר נסיעה הזויה וארוכה ללא שינה, מוקמנו בבקתות של שלגיה ושבעת הגמדים ועל פני העמק נשמעו יריות. אוטומטית היה לי פלשבקים לשואה. נכון, אין לי שום קשר משפחתי כזה או אחר, אבל כבר מילדות בלעתי ספרי שואה וסרטי שואה בכמויות, קראתי בערך בכיתה ה' את כל הספר הענק על משפט אייכמן, אמא ניסתה להחביא לי אותו ללא הועיל. בחלומותי הייתי עסוקה בלברוח מהנאצים.

אז כשהגענו למז'יבוז', לא יכולתי לישון, הלכתי לציון של הבעל שם טוב, שנמצא בתוך בית קברות מט לנפול, עם מצבות